יום רביעי, 1 במאי 2019

חוסן נפשי ועמידות פסיכולוגית בקרב ניצולי שואה




חוסן נפשי ועמידות פסיכולוגית 

בקרב ניצולי שואה


אחת הסוגיות המסקרנות (והקלאסיות) במחקרים פסיכולוגיים על השפעות של טראומה נפשית היא השאלה מה מדויק יותר מבין השתיים:  

״הקש ששבר את גב הגמל״

גישה זו טוענת שאם נעמיס גורמי לחץ אינטנסיביים דיים, כל אדם יחווה לבסוף התמוטטות נפשית. 
יש אפילו מודלים שמנסים לתת ציון אובייקטיבי לכל גורם סטרס ולשער באיזו נקודה תגיע ההתפרקות. 




״מה שלא הורג מחשל״

גישה הפוכה זו רואה  חשיפה לאירועים טראומטיים, עמם הצלחנו להתמודד בהצלחה ולשרוד, כבעלת פוטנציאל לבנות חוסן נפשי בפני קשיים עתידיים. 
גישה מקבילה לעמדה זו נקראת צמיחה פוסט טראומטית.


מחקרים על פגיעה נפשית בקרב ניצולי שואה


מחקר חשוב על ניצולי שואה העלה כי 61% מהם חשבו על השואה כמעט בכל יום גם לאחר 50 שנה, ו-92% העידו שהם עדיין חשים שהחוויה הקשה משפיעה לרעה על רווחתם הנפשית, מה שקורא תיגר על טענת החישול. 

אותו מחקר מצא גם שביחס למהגרים יהודים שהגיעו לארה״ב לפני המלחמה, ניצולי השואה היו בודדים יותר, חשו שיש להם סיבות רבות לחוש עצב ומצאו שהחיים בדרך כלל קשים. 

זאת ועוד, למעלה משני שלישים מהניצולים העידו כי הם נוטים להתרגז בקלות, יותר ממחצית מהם דיווחו כי דאגותיהם גורמות להם לבעיות שינה ושליש טענו שהם פוחדים מדברים רבים. 

ממחקר אחר עלה שקרוב ל-75% מהניצולים חווים חרדה נוכח תזכורות לרדיפות הנאצים, למשל למראה מדים או למשמע דפיקות בדלת ונביחות כלבים. 

ממחקר על PTSD בקרב ניצולי שואה עלה כי גם לאחר 50 שנה הם עדיין סובלים מ-PTSD, מה שמתבטא, למשל, בסיוטי לילה תכופים, בחלומות חרדתיים חוזרים, בנדודי שינה, במחשבות פולשניות וטורדניות, בדריכות מופרזת ובכך שניתן להבהילם בקלות. 
אותו מחקר אף מצא שרבע מהניצולים סבלו בעבר מסימפטומים כאלה, אשר שככו. 
ככל הנראה, סימפטום ה-PTSD השכיח ביותר בקרב ניצולי שואה הוא סיוטים תכופים, המופיע אצל 80% מהם. 

בקרב ניצולים עם PTSD נמצא גם שינוי ביולוגי; רמות גבוהות של הורמון המתח נוראפינפרין (נוראדרנלין), בדומה לממצאים ביחס ליוצאי צבא שלחמו בווייטנאם וסבלו מאותה תסמונת. 

למרות זאת, החוקרים מדגישים את הסתגלותם של ניצולי השואה לחיים, וקוראים לראות את ניצולי השואה לא כדגימות פתולוגיות אלא כאנשים נורמליים שעברו אירועים קטסטרופליים ומגיבים בצורה חיובית מפתיעה, מרימים עצמם מעלה מהשברים.


מחקרים על התחזקות נפשית בקרב ניצולי שואה 

רוב הגישות הקליניות מאוששות כיום את ההשערה הראשונה ותומכות בה, אך במאמר זה, בערב יום השואה 2019, נסתכל דווקא על ממצאים שמצדדים בגישה השנייה.  

האם השורדים פיתחו חוסן נפשי אחרי השואה?


ממחקר שנערך בתחילת שנות התשעים על ידי הסוציולוג ד״ר וויליאם ב. הלמרייך, ניצול שואה בעצמו וחוקר באוניברסיטת ניו יורק, עלה כי רבים מניצולי שואה הצליחו לבנות חיים חדשים לאחר התופת. 

לא זו אף זו, פרופ׳ הלמרייך זיהה, מאות הראיונות מעמיקים שקיים עם ניצולי שואה, כי חלקם נטו לבסס ולשמר חיי נישואים יציבים יותר בהשוואה לילידי ארה״ב בני גילם. המשתתפים נזקקו גם לפחות לעזרה פסיכיאטרית. 

מחקרים אחרים מלמדים כי כ -65% מהניצולים דיווחו על פיתוח תכונות עמידות. 
מבין הניצולים, 78% חוו תהליכים תומכי עמידות נפשית וחשו או עסקו בהתנהגויות המסייעות לצמיחה, התפתחות ושינוי במרוצת השנים מאז השואה, כולל השקעה בהנצחה ותרומה לקהילה.





סליחה על השאלה | דור שני ושלישי לשואה







כיצד זה יתכן?

הלמרייך, שפרסם את ספרו ב-1979,  סבר כי אותן תכונות שסייעו לפליטים לשרוד במחנות הריכוז, כמו סתגלנות, יוזמה, תושיה ועקשנות, עשויות לעמוד בבסיס הצלחותיהם האישיות והבין-אישיות לאחר המלחמה. מן המחקר עולה כי מרבית ניצולי השואה הצליחו להסתגל באופן מוצלח הרבה יותר ממה שהעידו מחקרים קודמים, אשר פעמים רבות התבססו על ניצולי השואה שהצליחו פחות להתמודד עם החוויות הקשות. 
על פי אחת ההשערות, הקשוחים ביותר שרדו, כאלה שהיו מוכנים לשקר ולהונות על מנת להשיג מזון ולהמשיך להתקיים. 

 אחד הנתונים שעלו ממחקרו של הלמרייך הוא יציבות ראויה לציון של חיי הנישואים בקרב ניצולי שואה, עם 83% הצלחה לעומת 62% בקרב יהודים אמריקאים אחרים באותם הגילאים. 
זאת ועוד, התברר ש-4 מכל 5 ניצולי שואה התחתנו עם ניצול או ניצולה, היבט שככל הנראה הועיל לבריאותו הנפשית של הזוג. 

בעוד שניצולי שואה רבים אינם מדברים על החוויות שעברו, מחקרים שונים הראו שליכולת לדבר על כך עם אחרים שמבינים אותם, את תגובותיהם, את חרדותיהם ואת תחושת האובדן שלהם, היה קשר בולט ליכולת להסתגל מחדש. 

עוד נמצא היעדר פשיעה בקרב ניצולי השואה שהיגרו לארה״ב, וכן שרק 18% מהם פנו לפסיכותרפיה, לעומת 31% בקרב יהודים ילידי ארה״ב. 

בעוד שאחת הסיבות לפער זה נעוצה ללא ספק בהבדלים תרבותיים, מדובר בכל זאת בשיעור נמוך ביחס לעברם הטראומטי של הניצולים. 


המחירים הנפשיים הסמויים מן העין

כך או כך, הן מצד חוקרים והן מצד ניצולים נשמעו הטענות שהצלחה על פני השטח – בעבודה ובחיי משפחה – עשויה להסוות קשיים פנימיים וכי נפשם של ניצולי השואה מעולם לא החלימה לחלוטין. ואכן, כאשר הניצולים נבחנים לעומק, מתגלים סימפטומים של בעיות פיזיות ונפשיות, ופערים בין תפקודם הסוציאלי, הנראה לעין, לבין מצבם הפסיכיאטרי. 

ואולם, הניצולים עצמם טוענים ששיעור הפנייה הנמוך לפסיכותרפיה אינו מעיד בהכרח על מצב רגשי תקין, ומרבית הניצולים פשוט אינם מעוניינים לעסוק בטראומה הפסיכולוגית וחוששים לפתוח את הצלקות. 

טענתו של הלמרייך, לפיה חרף הצלקות ניצולי שואה הצליחו במובנים מסוימים יותר מבני גילם היהודים ילידי אמריקה, מחוזקת על ידי ממצאי המחקר של הסוציולוג ד״ר זאב הראל והפסיכולוג ד״ר בועז כהנא מאוניברסיטת קליבלנד והסוציולוגית ד״ר אווה כהנא מאוניברסיטת קייס ווסטרן ריזרב, מחקר שהשווה בין ניצולים לבין יהודים אירופאים בני אותו גיל שהיגרו לארה״ב לפני מלחמת העולם השנייה. 

מחקר זה הראה שלמרות שלניצולים היתה בממוצע פחות השכלה, הקריירות שלהם היו מצליחות יותר והכנסותיהם גבוהות יותר, והם אף נטו הרבה יותר להתנדבות בקהילה ולהשקפה אלטרואיסטית. 

הלמרייך מצא גם שניצולי שואה דואגים במיוחד לילדיהם, ובממוצע הקימו משפחות גדולות יותר ביחס לזוגות יהודיים אחרים. 

הלמרייך וחוקרים אחרים אף טוענים שניצולי שואה נוטים לגונן על ילדיהם בצורה מופרזת. בכיוון ההפוך, נטען שילדים רבים לניצולי שואה בוחרים במקצועות טיפוליים, מתוך רצון לטפל בהוריהם. עם זאת, מחקר קנדי מ-1989 הראה שבניגוד להנחות של חוקרים קליניים מוקדמים יותר, ילדים לניצולי שואה אינם נוטים להיות נוירוטיים יותר מאחרים.

במקביל, מחקרים אחרים הראו שהשינויים הביוכימיים האופייניים לתסמונת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) קיימים אצל הניצולים גם חצי מאה לאחר המלחמה. 

ניצולים רבים נהרסו נפשית בשל החוויות הנוראות, אך לא כולם. 

מחקרו של הלמרייך הוא עדות לחוסן נפשי אפילו על רקע האסונות הגדולים ביותר שיכולים לפקוד אדם, ומכיוון שנערך כחצי מאה לאחר סיום המלחמה - הוא בעל ערך להבנת ההשפעות ארוכות הטווח של טראומה נפשית חמורה. 

מה מאפיין את אישיותם של המתחסנים?

 בעוד שמרבית הניצולים מייחסים את הישרדותם במלחמה למזל, הלמרייך סבור כי המצליחים ביותר מביניהם ניחנו באופן בולט במספר תכונות שהן המפתח להחלמתם, חרף הטראומה שסבלו: 

  • סתגלנות לנסיבות משתנות
  • נכונות ללקיחת יוזמה
  • עקשנות 
  • ״חכמת רחוב״ - היכולת לחשוב מהר, לאמוד את הסיטואציה על האלמנטים המורכבים שלה ולקחת החלטה חכמה. 


נקדיש סעיף מיוחד לגורם נוסף שמקדם חוסן - קהות נפשית: 



קהות נפשית (psychic numbing)


קהות נפשית היא היכולת של בני אדם להרחיק את עצמם מהמצב הטראומטי בו הם נמצאים,  מושג שנטבע במחקרו של ד״ר רוברט ג׳יי ליפטון אודות ניצולי המתקפה הגרעינית בעיר הירושימה.

קהות נפשית, לפי ליפטון, היא היכולת לאטום חלק מהרגשות ומהזיכרונות הטראומטיים. 

היא מקבילה אצל הלמרייך לתכונה של סתגלנות חיובית, בעוד חוקרים אחרים מפרשים זאת כסימפטום של PTSD.  

מעניין שגם בקרב לוחמים, גם בצה״ל, קיימת הכרה בחשיבותה של פיתוח קהות נפשית במצבי קרב. 
חלק מהאימונים אף מתמקדים בהקניית היכולת להקהות רגשות במצבי חירום. 


כתיבה: צוות מכון טמיר







מקורות:

השקפה רב-ממדית על הסתגלות בתקופת החיים המאוחרת של ניצולי טראומה: התמקדות בניצולי שואה קשישים. כהנא בועז, כהנא אווה, הראל זאב, קינג קטי וסקין גול. בטאון האגודה לגרנטולוגיה, כרך לד מס' 3, תשס"ח 2007. 


Goleman, D., (1992). Holocaust Survivors Had Skills To Prosper. The New York Times.





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

טיפול ממוקד-חמלה (CFT) - סדנה של גבו וייס

טיפול מבוסס-חמלה (CFT) שמעו סיפור על חמלה: אשה אחת סבלה מהשמנת-יתר קלה.  יום אחד היא מחליקה במדרגות, נחבלת בפדחת וחוטפת זעזוע מוח.  ...