טיפים ועצות להורים חדשים

טיפים ועצות להורים חדשים

איך יכולים הורים טריים להתמודד עם המתח הכרוך בטיפול בתינוק שרק הגיח לעולם ומה ההבדלים בין המינים בהתמודדות עם האתגר העצום והמופלא שטומנת בחובה חווית ההורות החדשה.

זוגות שעושים את המעבר להורות מתארים זאת בדרך כלל כאחת החוויות הכי משנות חיים ומלאות באושר ותשישות שיצא להם לחוות אי פעם.
להיעשות להורה לראשונה יכול להיות בעל השפעה משמעותית מאד על אנשים רבים, הן בהיבט הסטרס אותו חווים והן בהיבט ההשפעה על הסיפוק מחיי הנישואים והרווחה הרגשית. הורים טריים יכולים לדווח על סטרס כתוצאה ממגוון סיבות. הורים רבים חווים קונפליקט בין חיי המשפחה לקריירה ביחד עם הצורך ההולך וגדל להכנסות כדיי לממן הוצאות על הרך הנולד והיקר, תרתי משמע. ישנה התחלה של הבנה שלהיות הורה היא אחריות לכל החיים.
בנוסף, אחד האתגרים המתישים ביותר הוא ההתמודדות עם מטלות הטיפול בילד וההסכמה על חלוקת המטלות בין בני הזוג. מטלות אלה כוללות האכלה ביום ובלילה, החלפת חיתולים ועוד. להורים טריים מסוימים יכול להיות נסיון וידע בביצוע המטלות הללו, למשל אם ראו ולמדו דרך טיפול בתינוקות במשפחה והורים אחרים פחות נחשפו ומגיעים ללא הידע הנ"ל בהתחלה. כמו כן יכולה להיות נכונות שונה אצל גברים ונשים לגבי חלוקת המטלות באופן שווה.

לפי תאוריית ההתקשרות, תינוקות חייבים לפתח מערכת יחסים עם לפחות מטפל עיקרי אחד שהוא בד"כ האם. ההתקשרות המוקדמת הזאת יכולה לעצב את האופן שבו הרך הנולד יצור מערכות יחסים חברתיות מאוחר יותר בחייו. רב המחקרים עוסקים באופן שבו האם עושה את המעבר להורות וישנה התייחסות מעטה מאד השפעת מעבר דרמטי זה על אבות. מחקרים שנערכו לאחרונה החלו להתבונן הן באבות והן באימהות תוך התייחסות לדרך שבה משפיעה הסתגלותם להורות על יחסיהם עם התינוק ואחד עם השני. אבות בימינו לוקחים חלק הולך וגדל במטלות גידול התינוק ושותפים הרבה יותר ממה שהיה נהוג בעבר. מכך ניתן להבין שגם להם יש התמודדות רגשית יותר ויותר משמעותית לעבור עם המעבר להורות.

ההשפעה של אישיות ההורים

עד כמה הבדלים אינדיבידואליים הנובעים מאישיות וגישה לטיפול בילדים מעצבת את האופן שבו אימהות ואבות מתמודדים עם האחריות החדשה והחשובה הזאת?

מחקר חדש אשר פורסם בכתב העת  Personality and Social Psychology
בוחן הורים בפעם הראשונה על פי היבטים של הבדלים אינדיבידואליים והסתגלות למעבר להורות. המחקר שנערך בהובלתה של ג'ניפר פילו עקב אחרי 192 זוגות במשך שנתיים. השאלות אותן התבקשו בני הזוג למלא התמקדו בנושאים הבאים:

1. חלוקת מטלות הטיפול בילד – בני הזוג התבקשו לתאר את אחוז הזמן שהם משקיעים במטלות אלה ביחס לבן הזוג. כמו כן לפני הלידה הם התבקשו לדמיין עד כמה הם יהיו פעילים בטיפול בילד.
2. התקשרות – לפי התאורטיקן ג'ון בולבי, אנשים אשר דפוס ההתקשרות שלהם הינו נמנע ייטו לפחד מקשרים קרובים ולהימנע מלסמוך על אחרים. במקרים מסוימים אנשים יאמצו דפוס זה כדי להימנע מכאב הכרוך בדחייה ולעיתים כדיי להימנע מכך שייאלצו אותם להיות מטפלים של מישהו אחר. עבור הורים עם דפוס התקשרות זה או בכלל עם קושי ביצירת התקשרות, המעבר להורות ככל הנראה יהיה כרוך במתח רב. מאחר ולבעלי דפוס התקשרות זה יהיה קשה לטפל באחרים, טיפול בתינוק עשוי להיות קשה במיוחד. הם בד"כ יחוו פחות סיפוק ושביעות רצון מילדיהם מרב ההורים וישאירו את רב מטלות הטיפול בילד להורה השני. לגברים יש יותר נטייה להימנע מהתקשרויות מאשר לנשים.
3. מסוגלות עצמית בטיפול בילד – מסוגלות עצמית מתוארת כאמונה של אדם ביכולתו להשלים משימות. הרבה הורים אשר מתמודדים לראשונה בחייהם עם טיפול בתינוק עשויים לחוש ספקות רבים בנוגע ליכולתם לבצע את המטלות החדשות הכרוכות בכך.
4. קונפליקט קריירה - משפחה – לאחרונה הגברים מעורבים יותר ויותר בגידול הילדים ולכן חווים גם הם כמו הנשים את המתח הכרוך בצורך לחלק את הזמן בין הטיפול בילדים לבין העבודה.
5. שביעות רצון במערכת היחסים – הזוגות התבקשו לענות על שאלות בנוגע לשביעות רצונם ממערכת היחסים מאז שהפכו להורים טריים.

התוצאות היו מעניינות והראו הבדלים בין המינים בתחושות שהתעוררו במעבר להורות הטרייה:

נשים דיווחו על כך שתרומתן לטיפול בילד הינה פי 2 מבני זוגן בממוצע.

נראה כי נשים התמודדו עם המעבר להורות טוב יותר באופן משמעותי מרוב הגברים.

הגברים דיווחו על ירידה בשביעות רצונם ממערכת היחסים במהלך השנתיים שבהם המחקר נערך.

לנשים הייתה יותר נטייה לחוש אשמה במקרה בו הן ראו עצמן תורמות פחות לגידול הילד לעומת הגברים, בני זוגן. נראה שהדבר פחות מפריע להם.

כצפוי, אנשים בעלי דפוס התקשרות נמנע נטו יותר לדווח על קשיים בנוגע לשביעות רצון במערכת היחסים, תחושת מסוגלות בטיפול בילד וקונפליקט מול העבודה. היו הבדלים משמעותיים בין המינים גם בהיבט זה מאחר ונשים עם דפוס התקשרות נמנע הצליחו להתמודד עם קשיים אלו טוב יותר מהגברים עם דפוס זה.

אז מה אפשר ללמוד מהמחקר? נראה כי למרות שחלוקת מטלות הטיפול בילד עדיין לא שווה בין המינים, אבות לוקחים תפקיד משמעותי יותר מאי פעם בטיפול בילדיהם. מכאן שחשוב כיום יותר מתמיד שנבין את הלחץ איתו מתמודדים הגברים שעשוי להשפיע על יכולתם להתמודד עם התפקיד החשוב שלהם כהורים ולהפחית את הקשיים הרגשיים שעשויים להתעורר.

טיפול פסיכולוגי יכול לסייע הן לנשים והן לגברים להתמודד טוב יותר עם המעבר המאתגר והמופלא להורות הטרייה. ניתן למנוע מצב שבו התקופה מלאת האושר וההתרגשות הזאת תפגע באיכות החיים והרווחה הרגשית של ההורה הטרי, בן הזוג והילד.