השלישי הדיגיטלי- טיפול קבוצתי והקבוצה המקבילה

השלישי הדיגיטלי: קבוצה טיפולית, המנחה, והקבוצה השלישית המקבילה

נדמה שהתקופה הנוכחית מביאה עמה שינוים בקצב ובעוצמה שטרם הורגלנו בה. אפילו הפיגור האבולוציוני המוכר שלנו מפגר אחרי אינטנסיביות השינוי שעובר עולם התקשורת. טבעתי בחיוך את המונח 'השלישי הדיגיטלי', כפרפרזה למושג 'השלישי האנליטי' של תומס אוגדן, מגדולי הכותבים האנליטיים של ימינו, תיאורטיקן  שנושא בעיני תקווה לאינטגרציה בעולם מתפצל של תיאוריות פסיכולוגיות.  'השלישי הדיגיטלי' הוא המרחב התקשורתי החדש שנוצר, על התפתחויותיו, ענפיו ותהליך האבולוציה שהוא עובר, מ-e-mail ICQ, סקייפ, סמסים, פייסבוק, וואטסאפ ועוד הזרוע נטויה. 
במובן זה, יש לנו 'רביעי אנליטי', יישות חדשה בחיים הטיפוליים, שיש לה קונפיגורציה ומדריך הפעלה, אבל אין לנו עדיין המשגות והנחות עבודה עבורה. שום פרשנות, המנעות, או התנגדות לא מצליחה, בינתיים, להפיג ולו במעט את עוצמתה. 

מראה שחורה*

פסיכותרפיה, ופסיכותרפיסטים כאנשי המקצוע, נוטים מטבעם לאיפוק, טנטטיביות, שהות והעמקה. איטיות זו, מבורכת ומועילה ככל שתהיה ב-setting הטיפולי, מותירה אותנו חסוכים מחוץ למסגרת: השתהות יתר פוגעת בהתמודדות שלנו כפסיכותרפיסטים עם האילוצים של צו השעה, שיהפכו אף הם לא רלוונטיים לקראת בואה של השעה הבאה.
 מרשה לינהן, פורצת דרך בפרקטיקה ובתיאוריה של טיפול נפשי, מדברת על כך ש"מרבית בני ה-30 ומטה מנהלים את הקשר הקרוב להם ביותר עם מכשיר הסמארטפון"; אפליקציות של סיוע נפשי באמצעות תוכנות למסרים מיידיים מציעות תהליכי אימון, ייעוץ וטיפול; מנכ"ל 'אינטל' ישראל וסמנכ"ל תאגיד השבבים העולמי, מולי אדן, מבטיח ש"תוך 10 שנים כולנו נישא בקרבנו התקנים מושתלים פנים גופיים, אחרת (הוא מאיים) לא נהיה תחרותיים". אלו 3 דוגמאות של מציאות שמתהווה מרגע לרגע ומותירה את כולנו משתאים. ניתן להרהר ולדון בה, אך עובדתית אין בה ספק. כולנו עסוקים בשאלות כמו "כיצד להגיב לתקשורת טקסטואלית של מטופלים ב-SMS", "מה ניתן ומה לא ניתן לראות בדף הפייסבוק שלי" ו-"איך להתמודד עם עיון של מטופלים בטקסטים שאני מעלה למרשתת-  בפוסט, תגובה או סרטון".

***

אז יש לנו עניין. עניין גדול ומכובד, פיל חדש בחדר הטיפול, סמארט פיל, כזה שעשוי להיות חיית מחמד ידידותית, חיית טרף עוינת או כל ייצוג באמצע. זה לא ידוע עדיין. בטקסט הזה אני רוצה להצטמצם למחשבותיי על ההשלכות הספציפיות של 'השלישי הדיגיטלי' על העולם הטיפולי בו אני מתמחה: טיפול קבוצתי. 
הלכה למעשה, מימי וילפרד ביון ו-ס.ה. פוקס ועד ימינו, לא עמד מנחה הקבוצה, או המטפל הקבוצתי, מול אתגרים כה דרמטיים. עם כל המורכבות של טיפול קבוצתי, יכל המטפל תמיד להישען על תיאוריה עשירה ומבוססת שנכתבה על ידי כותבים טובים. הנחת העבודה של כל מנחה הייתה שקבוצה טיפולית (או קבוצת תמיכה לצורך העניין)  היא סינכרונית, כנועה לתכתיבי הזמן. גם אם קבוצה נפגשת לפני או לאחר סיום המפגש, ללא המנחה (פוסט קבוצה) ברור לכולם כי יש פה בחירה מדעת להתחבר, להתקשר, להתנגד או להתמזג - תלוי בווקטור שמכתיבה משימת הקבוצה. התנהגות כזו יכולה להיות חיובית מאוד, או שלילית, תלוי בתנאים שנקבעו ב-Setting טרם היות הקבוצה - הזמן, הגבולות, המקום והמטרה. 

אבל מה קורה כאשר הקבוצה מתכנסת, למשל, לקבוצת whatsapp מקבילה?

• האם המנחה אמור להצטרף לקבוצה?
• האם עליו להגיב בה או רק לצפות?
• היה והמנחה הצטרף לקבוצה הדיגיטלית, האם נכון יהיה להתייחס לחומרים העולים במרחב הווירטואלי כחומר טיפולי בקבוצה הממשית? 
• מהו המצב הפרוטו מנטלי, בשפתו של ביון, המצב ההגנתי הלא מודע של הקבוצה הדיגיטלית?
• האם היא משתלבת עם אחת מהגדרותיו של ביון על קבוצות הנחות הבסיס? (Dependency, Fight-Flight, Pairing). 
• האם הקבוצה הדיגיטלית המקבילה, תספק קרקע בשלה להתהוות של Basic assumption group נוספת, לצד קבוצות הנחת העבודה הבסיסית של ביון? (הוצעו כבר 2 נוספות: meeness ו-onesss). 

התנסויות בקבוצות בליווי קבוצה דיגיטלית

ובכן, אני מסכם תקופה של הנחיית 6 קבוצות בהן התקיימה קבוצה דיגיטלית מקבילה. הקבוצות ארכו שנה בממוצע ומטרותיהן היו שונות: קבוצת תמיכה לאלמנים ולאלמנות (24 מפגשים), שתי קבוצות טיפוליות שבועיות שארכו שנה וחצי כל אחת, קבוצת הדרכה לעובדים סוציאליים שארכה שנה אקדמית ושתי קבוצות מקבילות של פרויקט 'המעבדה הזוגית'. בכל הקבוצות הנחיתי בגפי, ובכולן בחרתי לא להצטרף לקבוצת ה-whatsapp (בחלקן הוזמנתי ובחלקן לא). בכולן ביקשתי לא לדון בענייני הקבוצה מחוץ לחדר.  
אציין את התופעות המשותפות שפגשתי בכל הקבוצות:
1. כעס פסיבי על היעדר המנחה מהשיח הקבוצתי הנפרד. 
2. התעלמות כמעט מלאה מהיעדרות זו במהלך המפגשים- כלומר, הקבוצה עובדת בחדר עם תכנים שעלו בשיח הוירטואלי, מתוך הנחה רגרסיבית שהייתי שם ואני מודע להם. 
3. אמפליפיקציה של מרד כלפי הסמכות והתנהגויות מתנגדות כאלה ואחרות, גם על ידי משתתפים שאינם נוטים להיות קונפליקטואליים בתהליך הקבוצתי בחדר.
4. משתתפים שאינם מיטיבים להתבטא בעל פה, אם מתוך מבוכה ואם מתוך חרדה מצבית, כותבים באינטנסיביות ומעורבים במידה רבה יותר בקבוצה הוירטואלית. 
5. אידיאליזציה של הקבוצה הוירטואלית במימדי הנגישות ואיכויות התמיכה שבה בהשוואה למגבלות של הקבוצה בחדר. 
6. תמיכה רגשית רבה ועשירה יותר בין המשתתפים, התקרבות ויצירת חברות וערבות הדדית. 

אלה הן מחשבותיי הראשוניות המבוססות על תצפיותיי.
אשמח אם תגיבו למטה ותשתפו בהרהורים שעולים בכם. 
תודה,
איתן טמיר

מוזמנים כמובן לשתף כל מי שעוסק בקבוצות- עמיתים, תלמידים ומורים. 

*'מראה שחורה' היא מיני-סדרת דרמה טלוויזיונית בריטית, שחובה לראותה, בת שתי עונות, שלושה פרקים כל אחת, שנוצרה על ידי צ'ארלי ברוקר ועוסקת בהשלכות אפשריות של אורח החיים המודרני על עתיד האנושות. כאן אני משתמש בה ככפל לשון למירורינג הפוקסיאני עבורנו כמטפלים.