‏הצגת רשומות עם תוויות טלי בורלא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות טלי בורלא. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 23 באוגוסט 2015

היכולת לאהוב

על היכולת לאהוב
כתבה: טלי בורלא גלילי 


לאהוב, האם זו יכולת נרכשת או מולדת? האם ניתן לפתח אותה?
למה מתכוון אדם שאומר שהוא אינו יכול לאהוב?
למה מתכוון הדובר בשיר "Giant love" כשהוא אומר שאינו יודע מהי אהבה?
היכולת לאהוב קשורה ביכולת להיות נאהב.




Giant heart/ The Angelcy
Oh my darling babe,
take me in your arms,
don't let me be a stranger.
Oh, I
wish I'd find
a giant heart to crawl up inside and sleep,
where everything is still,
where there is no more war,
where everything is one.
In your arms, where everything is one,
In your arms I shine.

I wish my heart was bigger,
It wouldn't get flooded,
I wish that I could love you all the time.

I don't know what love is,
but I know when I'm touched,
and it's never enough,
and it's always too much,
and your body's an island of warmth
in the cold ocean.

Carry me home when it starts to get dark,
carry me home when I run out of luck,
Carry me home when it's over.
(I wish that I could love you all the time)
But everyone dies alone.
I wish that I could love you all the time.

Oh my darling babe,
take me in your arms,
don't let me be a stranger.
Don't let me be a stranger

הדובר בשיר מתאווה ללב ענק, שיוכל לשכון בתוכו, האם הוא מתכוון לאהבה?
נדמה שהוא מתאווה לחיבוק
הכמיהה למישהו שיחזיק, יכיל ויחבק מוכרת לכולנו ופוגשת אותנו פה ושם על ציר הזמן
אך בשיר נשמע שיש כמיהה לחיבוק בראשיתי, לחיבוק סימביוטי
בו קיים אחד
ולא שניים
אין אני ואתה
חיבוק כמו של אם וילד מעורבבים
בלי טיפה של נפרדות או של זרות
אם אשר מכווננת לילדה, אוהבת אותו כל הזמן, קוראת את צרכיו ומתאימה עצמה באופן מושלם ומלא, בלי גבולות, בלי ניגודי אינטרסים, בלי מלחמות, התאמה טוטאלית
איזו תחושת שלווה וביטחון יש במצב הזה, "תחושה אוקיאנית" לפי פרויד
אך איזו אמא יכולה לאהוב באופן הזה כל הזמן (לכל חופשת לידה יש סוף...), ומזל שכך, כי עם הזמן הילד גדל ושואף לנפרדות, היכולת שלו לשאת תסכול של צרכיו מתפתחת, ובמקביל גם היכולת שלו לשאת נפרדות ולהכיר בקיומו של האחר ושל צרכיו.
אם הסימביוזה נמשכת ואין נפרדות, או שהיא נגדעת מוקדם מדי, הילד לא יכול לאהוב באמת,
כי בשביל לאהוב בצורה בוגרת צריך להיות מסוגל להכיר באחר, צריך שניים.
תאוריות פסיכולוגיות מסוימות עשויות להסביר את הקושי של הדובר בשיר לאהוב בקשרים המוקדים שלו עם אמו. יתכן שהחוויה הסימביוטית הראשונית שלו עם אימו נגדעה מוקדם מדי עבורו, או בקצב שלא מותאם לו, באופן שלא איפשר לו מקום לאחר, להכיר בו, כי הצרכים שלו עצמו לא סופקו ונותרו עוצמתיים מדי לוחצים.
לאורך השיר נשמעים שני קולות. בהתחלה כל קול נפרד וברור, ואז הם מתערבבים באופן מעט דיסהרמוני, לא מבחינת הצליל דווקא, אלא מכיוון שקשה לעקוב מה כל קול אומר. כדי לשמוע אחד, צריך להתעלם מהשני. כאילו יש מקום לקול אחד בלבד. ואז לרגע הקול הנשי נשמע לבד, ומשם יש הרמוניה נעימה, יש שני קולות נפרדים אשר מתמזגים באופן הרמוני בחיבוק אוהב.
אז מה קרה לקולות? איך התאפשר התהליך שהוביל לאהבה של שניים?
אחרי שהקול הגברי מביע את כמיהתו ללב ענק, הקול הנשי מביע את המגבלה שלו בלמלא את הצורך הטוטאלי, ומכאן מתחילה הדיסהרמוניה.
הקול הגברי מתעקש על הכמיהות שלו
ועל אף שהקול הנשי מבין אותו, מבין שהוא צריך אהבה טוטאלית, הוא לא יכול ליהנות מההבנה שלה, מהאהבה שלה, כי היא חלקית ולא טוטאלית כמו שהוא צריך
לא ברור שהוא בכלל יכול לשמוע אותה, לשמוע קול אחר...
בשלב מסוים הוא מגיע להכרה הכואבת בנפרדות ("כל אחד מת לבד") וחוזר עליה שוב ושוב ושוב
ומהמקום הזה, הנפרד, מתאפשר לו לשמוע את הקול הנשי שוב
להקשיב לו, וליהנות ממנו
בסוף השיר שוב עולה הרצון לא לחוש "זר" "אחר", להתמזג בחיבוק סימביוטי, אבל יש הרמוניה בין הקולות,
יתכן שהדובר בשיר לא יוכל להשתחרר לגמרי מהרצון להתמזג באופן סימביוטי, אבל אולי דרך התזוזה שעשה בקשר עם בת זוגו, הכמיהה להתמזגות הפעם היא ממקום בוגר יותר
קראו על אלקיסיתמיה - אנשים שמתקשים להרגיש

יום שני, 6 ביולי 2015

איך מתמודדים עם בדידות? redirect 301




איך מתמודדים עם תחושת בדידות?


 טלי בורלא גלילי, פסיכולוגית קלינית מומחית, מכון טמיר



בשנים האחרונות מחקרים רבים נותנים תוקף אמפירי למה שאנחנו יודעים אינטואיטיבית: "לא טוב היות האדם לבדו".
מחקרים אלו מדברים על שפע רווחים הנובעים מתמיכה חברתית, כמובן שמבחינת הרווחה הנפשית, אך גם ברמה הבריאותית, מחיזוק המערכת החיסונית, שמירה על הרגלי חיים בריאים יותר ועד כדי תוחלת חיים גבוהה יותר.
אל מול "לא טוב היות האדם לבדו" של התנ"ך, הוסיף נתן זך "אבל הוא לבדו בין כה וכה"
התוספת הזו מעוררת מחשבה על חווית הבדידות, הרי כולנו מכירים את תחושת הבדידות שיכולה להתעורר בנו גם כשאנחנו בחברה ובתוך קשר, או העדר תחושת הבדידות כשאנחנו לבד... מחשבות חדשות על נושא זה מתעוררות בעידן הרשתות החברתיות והקשר הווירטואלי, כשהגבולות בין יחד לבין לבד השתנו.

מילה על בדידות בימי הקורונה
כיצד אוכל להתמודד עם רגשות הבדידות או החרדה במהלך בידוד? אם למרות החזרה ההדרגתית לשגרה אתם עדיין נמצאים בבידוד (למשל אם חזרתם מחו״ל או אם אתם מחכים לתשובות של בדיקת קורונה) וחשים בודדים, כדאי שתערכו תכנית לתחזוקת בריאותכם הנפשית. אם אתם חיים לבד, בקשו מחברים ומשפחה לשריין זמנים לשיחה טלפונית או אונליין. בדקו אילו ארגונים, כמו למשל קהילות דתיות, מקיימים פגישות אונליין, ואם אתם בטיפול – בררו אם המטפל מציע גם מפגשים מקוונים. ערכו תכנית מראש, כזו שתעזור לכם לשלוט בנסיבות הבידוד ותהפוך אותו למהנה יותר.

אז מהי אפנות הנוכחות החברית, שלא משאירה אותנו לבד, והנה בעלת הסגולות המטיבות?
לעירית סדן, פסיכולוגית קלינית וארגונית ומנחת קבוצות, עשויה להיות תשובה לשאלה זו. סדן אומרת כי המפגש עם החיים מעלה בנו רגשות מכל הקשת, רגשות אשר נעימים לנו ולסביבה כמו אהבה וחמלה, שקל לנו להיות במגע איתם לשתף ולחלוק עם אחרים, אך אם נרצה או לא נרצה המפגש עם העולם מעורר בנו גם רגשות שליליים, קשים לעיכול לנו ולסביבה כמו שנאה זימה ונקמה, ולעתים גם תחושות חיוביות של גאווה לדוגמה, אשר יכולות להיות מורכבות לעצמנו ומבחינת היכולת לחלוק עם הסביבה.
עד כמה אנחנו יכולים לחלוק עם העולם את קשת הרגשות שלנו? ולמה זה מועיל?
סדן טוענת כי הפרעות נפשיות יכולות לנבוע מצמצום המרחב הנפשי, מהצנזורה שמופעלת על ביטוי רגשות, שמסווגת רגשות ל"לגיטימיים" ול"לא לגיטימיים". כשאנחנו לא מכירים בחלק מהרגשות שלנו, לא נמצאים במגע איתם, אנחנו יכולים לסבול למשל מצמצום ומהימנעויות ממצבים  (כניסיון לא להיות במגע עם רגשות מסוימים), או מהתפרצויות של רגש (שניסינו וניסינו להימנע ממנו ובסוף פרץ בזמן במקום ובעוצמה הלא נכונים).
סדן מדגישה שאנו זקוקים למפגש הבינאישי על מנת לעשות טרנספורמציה של חומרים רגשיים "לא לגיטימיים" קשים רעילים ונפיצים, בעלי פוטנציאל הרסני לעצמנו ולסביבה.  
לבד לפעמים אי אפשר להרגיש, מפחיד מדי...אבל אם הצלחנו להגיד בקול למישהו אחר דברים שאולי לא העזנו להגיד לעצמנו, והאחר נשאר שם אמפתי ומקבל, זו חוויה מאוד עוצמתית, מרגיעה ומשחררת. נוצר מרחב שאפשר "לנשום בו" להרגיש, לעכל, לבדוק, לשקול, ומשם לווסת את תגובותינו טוב יותר.  
כלומר, חברות שיכולה להכיל "שיח מכשפות" עם כל "החומרים המסוכנים" היא החברות שיכולה לתרום לרווחתנו הנפשית.
בספרה היצירתי ומעורר המחשבה "מועדון המכשפות הכי טובות" סדן מזמינה ומדריכה  אותנו איך ליצור את המקום הרגשי הבטוח, שכולנו זקוקים לו – ילדים ומבוגרים כאחד. מקום פרטי שבו מותר להגיד הכל "את כל המחשבות, הרגשות והדמיונות, הכי רעים והכי טובים, הכי עצובים והכי מפחידים". כך מתארת בסיפור נעם את המועדון, לחברתה רז. רז עצובה ממשהו שקרה לה בבית הספר ולא משתפת. נעם מזמינה אותה למועדון מסתורי, עם כל המחשבות הכי רעות שלה. שם, בביתה של נעם, יחד עם הדודה של נעם, טלטולה-מכשפולה, דמות משעשעת וחכמה, נפתח מרחב אינטימי, אמיתי ואמפאתי, בו חולקות שלוש "המכשפות הכי טובות" (על משקל החברות הכי טובות) סיפורים אישיים על כעס, עלבון, בושה, קינאה וגם על רגשות חיוביים שמתביישים לפעמים לשתף בהם, כמו התאהבות וגאווה.
הספר מציג גם כללים למועדון ומעלה שאלות מאתגרות למחשבה, כמו: מה אנחנו עושים עם רגשות ומחשבות שקשה לנו לשלוט בהם? עד כמה לגיטימי לשתף בהם, את מי ואיך? למשל, רז כועסת על המורה ובלב שלה אומרת "הלוואי שתמות". היא נבהלת מעצמה ומרגישה אשמה ובמועדון מקשיבים לה באמפתיה ועוזרים לה להבין מה מותר ומה אסור ביחס להרגשה שלה.
מה שמייחד את הספר הוא שהוא נכתב גם לקטנים וגם לגדולים.
בחלקו השני יש מדריך למבוגרים, שמתאר במונחים פסיכולוגיים פשוטים מה המשמעות הרגשית של מועדון כזה ואיך אפשר להיעזר בו עם ילדים ועם עצמנו. במובן זה, הספר יכול לשמש גם כלי עבודה מקצועי והוא נכתב ממקום אישי וגם מקצועי של הכותבת, פסיכולוגית בתל אביב ואמא בעצמה.
הספר נולד כחלק מסדרת ספרים ביתית, שנכתבו לילדיה של הכותבת, בהשראתם ובהשתתפותם (את הספר איירה בתה הבכורה של הכותבת, בת ה-14).
מחקר: אנשים בודדים חווים יותר כאב <
איך בדידות פוגעת בבריאות ?<
איך מפסיקים לפחד מבדידות? <


לרכישת הספר:
◊ עירית סדן iritsadan@bezeqint.net
◊ אמציה הוצאת ספרים mategna@co.il
לרכישת הספר ברשת (גם בגרסה אלקטרונית):
  - מנדלי מוכר ספרים ברשת
    

יום ראשון, 21 בספטמבר 2014

התמודדות של ילדים עם רילוקיישן | איך לעזור לילדים להתמודד עם relocation?

התמודדות של ילדים עם רילוקיישן

מאת: טלי בורלא גלילי, פסיכולוגית קלינית עם ניסיון בעבודה עם ילדים

"ילדים צעירים מסתגלים הכי מהר והכי בקלות"?
עם התחזקות הגלובליזציה נפתחות יותר ויותר הזדמנויות למשפחות להתנסות בתקופה של עבודה וחיים בחו"ל.
שליחות בחו"ל יכולה להיות חוויה נפלאה, מעשירה, משנת פרספקטיבה, מעצימה ומלכדת את המשפחה הגרעינית. רבות נכתב על היתרונות והאתגרים של חוויה שכזו לילדים בגילאי בית הספר, אך בנוגע לגיל הרך ישנה נטייה לפשט את המורכבות ולהסתפק באמירה "ילדים צעירים הם גמישים, מסתגלים בקלות, להם אין מה לדאוג".

איך לעזור לילדים להתמודד עם relocation ?

יתכן כי נטייה זו לפישוט המורכבות נובעת מהעובדה, שילד רך חווה את העולם בעיקר דרך אמו ומשפחתו הגרעינית, ופחות בא באינטראקציה ישירה עם העולם שמעבר.
אך מה קורה בגילאים שנתיים שלוש? בהן לילד יש צורך גובר במגע עם חברים, בעצמאות ובהתנסות במעגלים הולכים ומתרחבים מאמא?
ילד שיוצא בפעם הראשונה אל הגן עושה את צעדיו הראשונים העצמאיים בעולם שמחוץ לבית. אם הוא נכנס למסגרת חינוכית ראשונה בתרבות אחרת, הדוברת שפה שונה, ובעלת קודים שונים, הוא חשוף הרבה יותר ובעצמה חזקה יותר לרגעים בהם הוא אינו מבין ואינו מובן. רגעים אלו יכולים להיחוות על ידו כרגעים של אימה גדולה, חוסר אונים, חוסר שליטה, תסכול וחרדה.
עם תחושת זמן, שאינה מבוססת דיה בגיל זה, רגעים אלו יכולים להיחוות כנצח.
לא צריך להסיק מכך שהחוויה במסגרת חינוכית זרה היא טראומטית. היא עדיין יכולה להיות מעשירה וחיובית, אך חשוב להבין את הצרכים של הילד ולהתכוונן אליהם. להקשיב לו ולתמוך בו בהתאם.
להורים שעסוקים בעצמם בהסתגלות, מפתה וקל לחשוב שילד רך הוא "גמיש, לומד ומסתגל בקלות". אך חשוב גם להיות פתוחים לאפשרות שלחלק מהילדים כל כך קשה שהם לא יודעים איך להתחיל להגיד, לחלק מהילדים החוויה קשה לעיכול, אין להם את היכולת להמשיג אותה, לתת לה מובן ומילים. במקרים אחרים הם קולטים שאין מי שבאמת רוצה או יכול כרגע לשמוע.
במפגשים עם מטופלים מבוגרים, שעלו לישראל כילדים, אפשר לשמוע לא פעם איך בעבר לא הייתה מודעות לצרכים של ילדים, לפסיכולוגיה של ילדים. עולים חדשים שהיו עסוקים בהסתגלות למדינה לא היו פנויים לצרכים של ילדיהם, או שכל כך התרשמו מיכולת ההסתגלות המהירה של ילדיהם בתחומים מסוימים, שהכחישו את המורכבות עבורם, והותירו אותם בבדידות רבה עם רגשות קשים.
במסע המרתק של רילוקיישן, חשוב לזכור, שגם הילד הקטן בבית מתמודד. לא לפחד לשמוע שקשה לו, וכמו במסע הרגיל של הורות, לחפש את הדרך להיות איתו ולעזור לו להתמודד.
כמו כן חשוב להיות קשובים לסימפטומים, שעשויים להיות קריאה לעזרה, כמו סיוטי לילה, היצמדות קיצונית, רגרסיה בתחומים שונים והתפרצויות.


טלי בורלא גלילי

טיפול בתסמונת התשישות הכרונית

תסמונת התשישות הכרונית: כתיבה:   איתן טמיר , פסיכותרפיסט (MA), ראש מכון טמיר ; טוויטר | פייסבוק | בלוג |  Quara עריכה אחרונה: 2...