יחסים עם אבא
מחשבות על הסרט "נברסקה"
אבא יש רק אחד. זו עובדה ברורה וידועה, אבל יחד עם כל הטוב שמביאה ההורות המובנת לרובנו מאליה, מגיעים גם המון רגשות קשים. סרטו של אלכסנדר פן, נברסקה, מביא אלינו בשחור לבן את התפתחותו של ילד ביחסיו עם אביו. ההתפתחות מתרחשת בסרט מנקודה שבה נתפס האב הזקן כנטל עבור הבן ואמו, וגם עבור אחיו המעורב פחות, דרך תהליך התגלות וצמיחה משותפת והכרה של האב כסובייקט בעיני הבן, ולא רק כאובייקט.
יש משהו דרמטי בהתנהלות הלא דרמטית של נברסקה. הסרט מביא אלינו משאלת לב של אדם זקן ואלכוהוליסט ממדינת מונטנה, שמקבל דף פרסומת מפתה המבשר לו שיוכל להרוויח מיליון דולר אם יגיע למשרד יחסי ציבור בנברסקה. האב מאמץ את הפנטזיה ומפתח אותה כמשאלת לב עמוקה, כזו שתשיב אליו את חדוות החיים ותאפשר לו לרכוש טנדר משלו. את היתרה, הוא מגלה, הוא חולם להוריש לשני בניו.
הבן נענה לבסוף למשאלת האב ויוצא אתו יחד לנסיעת סופ"ש ארוכה לקבל את המיליון. הבן יודע שמדובר בתרמית, אך אינו מאלץ את המציאות שתהרוס ודאי את החלום של אבא. תהליך ההתקרבות ביניהם מרתק: תחילה בשיח על השתייה, אחר כך בהצטרפות הבן לשתיית בירה עם אביו ולבסוף בהגעתם לעיירת נעוריו של האב, בה מתפתחת שמועה על התעשרותו של האב. הבן, שעסוק בתקיעות שלו ובקושי בהתחייבות למערכת יחסים זוגית, פוגש את "האני הזוגי" של אביו בימי בחרותו, הן דרך אשה שהתאוותה אליו והפסידה אותו לאמו והן דרך אמו, שמצטרפת למסע המשפחתי המשותף. הוא לומד שאביו לא תכנן ילדים, לא תכנן להתחתן, לא תכנן כלום: פשוט זרם עם החיים ועם תביעותיו האנושיות של הטבע. זה נוגע בכולנו, בייחוד לגברים.
האם אנחנו משחזרים את מסלול החיים של אבא?
האם אנו שבים בסופו של דבר לאותן הנקודות שאנו לא מעריכים בו?
האם תתכן קבלה אמיתית של אבא, על יתרונותיו וחסרונותיו?
המשאלה להכיר את ההורה כאדם, מתבטאת בטיפול פסיכולוגי התייחסותי במשאלה העמוקה של המטופל להכיר את המטפל, ובנכונות המטפל לחשיפה עצמית מבוקרת.
הסרט נברסקה מומלץ ביותר !
איתן טמיר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה