חשיפה עצמית redirect 301

חשיפה עצמית של המטפל בטיפול פסיכולוגי

הולכים לטיפול ולא יודעים עד כמה המטפל אמור לחשוף מעצמו?

5 עובדות על חשיפה עצמית של המטפל

1. הגישות חלוקות בעמדתן כלפי חשיפה עצמית של המטפל ונעות בין שאיפה לאנונימיות מוחלטת של המטפל (כפי שהאמין פרויד) עד שיתוף מוחלט (כמו בגישה ההומניסטית המעודדת תחושת שוויון).

2. הגישה העיקרית המשתמשת בחשיפה עצמית של המטפל ככלי טיפול היא טיפול  התייחסותי. אך עדיין, קיימים הבדלים משמעותיים בין תיאורטיקנים וזרמים שונים בתוך הגישה באשר לראייה שלהם בשימוש נכון של החשיפה העצמית של המטפל.

3. חשיפה עצמית של המטפל מאפשרת למטופל להתייחס למטפל כאל אדם אמיתי, דבר המחזק את הקשר הטיפולי וכך מאפשר שינוי אמיתי. (על פי מחקרים רבים לא סוג הטיפול הוא המשפיע אלא טיב הקשר של המטפל והמטופל, ולכן יש חשיבות גבוהה בחיזוק הקשר הזה). מערכת היחסים הפתוחה הזו מקדמת פתיחות, חשיפה עצמית גבוהה יותר והיכרות טובה יותר של המטופל עם עצמו ומקדמת את פיתוח העצמי שלו.

4. השאלה לגבי חשיפה עצמית של המטפל – אם רצויה ובאיזו מידה, תלויה במקרה. כל מקרה לגופו. זה יכול לקדם את הטיפול באותה מידה שיכול לפגוע בו. כך למשל, הבעת רגשות המטפל יכולות לעזור להבעת ועיבוד רגשות המטופל, אך כשהדבר נעשה במינון לא נכון יש סכנה לניצול הגבולות המטושטשים של הטיפול ע"י המטפל. (הסיכון קיים כמובן בכלים טיפוליים רבים נוספים, כמו בפירוש או בשתיקה).

5. על פי מחקרים נמצא כי מטופלים מעדיפים חשיפה של תכנים מידיים ביחס לתכנים לא מידיים, למרות שהם כן מדווחים על היעילות של תכנים כאלו. כלומר, מטופלים מעדיפים לשמוע את התפיסות, העמדות והדעות של המטפל מאשר לשמוע על ההתנסויות שלו מחוץ לטיפול, למרות שבמצבים מסוימים הדבר כן תורם ואף יכול לעזור במעבר מחסום רגשי שלא היה ניתן לעבור בדרך אחרת. נמצא גם שחשיפה עצמית בכלל ושל תכנים מיידים בפרט מביאה לתפיסה חיובית של המטפלים את עצמם ואת המטפל.

כתבה: מור צח מוכתר