היכולת לאהוב

על היכולת לאהוב

כתבה: טלי בורלא גלילי 

לאהוב, האם זו יכולת נרכשת או מולדת? האם ניתן לפתח אותה?

למה מתכוון אדם שאומר שהוא אינו יכול לאהוב?

למה מתכוון הדובר בשיר "Giant love" כשהוא אומר שאינו יודע מהי אהבה?

היכולת לאהוב קשורה ביכולת להיות נאהב.

Giant heart/ The Angelcy

Oh my darling babe,

take me in your arms,

don't let me be a stranger.

Oh, I

wish I'd find

a giant heart to crawl up inside and sleep,

where everything is still,

where there is no more war,

where everything is one.

In your arms, where everything is one,

In your arms I shine.

I wish my heart was bigger,

It wouldn't get flooded,

I wish that I could love you all the time.

I don't know what love is,

but I know when I'm touched,

and it's never enough,

and it's always too much,

and your body's an island of warmth

in the cold ocean.

Carry me home when it starts to get dark,

carry me home when I run out of luck,

Carry me home when it's over.

(I wish that I could love you all the time)

But everyone dies alone.

I wish that I could love you all the time.

Oh my darling babe,

take me in your arms,

don't let me be a stranger.

Don't let me be a stranger

הדובר בשיר מתאווה ללב ענק, שיוכל לשכון בתוכו, האם הוא מתכוון לאהבה?

נדמה שהוא מתאווה לחיבוק

הכמיהה למישהו שיחזיק, יכיל ויחבק מוכרת לכולנו ופוגשת אותנו פה ושם על ציר הזמן

אך בשיר נשמע שיש כמיהה לחיבוק בראשיתי, לחיבוק סימביוטי

בו קיים אחד

ולא שניים

אין אני ואתה

חיבוק כמו של אם וילד מעורבבים

בלי טיפה של נפרדות או של זרות

אם אשר מכווננת לילדה, אוהבת אותו כל הזמן, קוראת את צרכיו ומתאימה עצמה באופן מושלם ומלא, בלי גבולות, בלי ניגודי אינטרסים, בלי מלחמות, התאמה טוטאלית

איזו תחושת שלווה וביטחון יש במצב הזה, "תחושה אוקיאנית" לפי פרויד

אך איזו אמא יכולה לאהוב באופן הזה כל הזמן (לכל חופשת לידה יש סוף...), ומזל שכך, כי עם הזמן הילד גדל ושואף לנפרדות, היכולת שלו לשאת תסכול של צרכיו מתפתחת, ובמקביל גם היכולת שלו לשאת נפרדות ולהכיר בקיומו של האחר ושל צרכיו.

אם הסימביוזה נמשכת ואין נפרדות, או שהיא נגדעת מוקדם מדי, הילד לא יכול לאהוב באמת,

כי בשביל לאהוב בצורה בוגרת צריך להיות מסוגל להכיר באחר, צריך שניים.

תאוריות פסיכולוגיות מסוימות עשויות להסביר את הקושי של הדובר בשיר לאהוב בקשרים המוקדים שלו עם אמו. יתכן שהחוויה הסימביוטית הראשונית שלו עם אימו נגדעה מוקדם מדי עבורו, או בקצב שלא מותאם לו, באופן שלא איפשר לו מקום לאחר, להכיר בו, כי הצרכים שלו עצמו לא סופקו ונותרו עוצמתיים מדי לוחצים.

לאורך השיר נשמעים שני קולות. בהתחלה כל קול נפרד וברור, ואז הם מתערבבים באופן מעט דיסהרמוני, לא מבחינת הצליל דווקא, אלא מכיוון שקשה לעקוב מה כל קול אומר. כדי לשמוע אחד, צריך להתעלם מהשני. כאילו יש מקום לקול אחד בלבד. ואז לרגע הקול הנשי נשמע לבד, ומשם יש הרמוניה נעימה, יש שני קולות נפרדים אשר מתמזגים באופן הרמוני בחיבוק אוהב.

אז מה קרה לקולות? איך התאפשר התהליך שהוביל לאהבה של שניים?

אחרי שהקול הגברי מביע את כמיהתו ללב ענק, הקול הנשי מביע את המגבלה שלו בלמלא את הצורך הטוטאלי, ומכאן מתחילה הדיסהרמוניה.

הקול הגברי מתעקש על הכמיהות שלו

ועל אף שהקול הנשי מבין אותו, מבין שהוא צריך אהבה טוטאלית, הוא לא יכול ליהנות מההבנה שלה, מהאהבה שלה, כי היא חלקית ולא טוטאלית כמו שהוא צריך

לא ברור שהוא בכלל יכול לשמוע אותה, לשמוע קול אחר...

בשלב מסוים הוא מגיע להכרה הכואבת בנפרדות ("כל אחד מת לבד") וחוזר עליה שוב ושוב ושוב

ומהמקום הזה, הנפרד, מתאפשר לו לשמוע את הקול הנשי שוב

להקשיב לו, וליהנות ממנו

בסוף השיר שוב עולה הרצון לא לחוש "זר" "אחר", להתמזג בחיבוק סימביוטי, אבל יש הרמוניה בין הקולות,

יתכן שהדובר בשיר לא יוכל להשתחרר לגמרי מהרצון להתמזג באופן סימביוטי, אבל אולי דרך התזוזה שעשה בקשר עם בת זוגו, הכמיהה להתמזגות הפעם היא ממקום בוגר יותר

קראו על אלקיסיתמיה - אנשים שמתקשים להרגיש

פחד לקראת גיוס לצה"ל

פחד לקראת גיוס, התמודדות וטיפול

הגיוס לצבא, עימו מתמודדים הצעירים מיד עם סיום התיכון, מהווה שינוי משמעותי וחד בחיי הצעירים. לכן, אין זה מפתיע שהדבר מלווה בהתרגשות, חרדה, לחץ וחששות רבים. הקשיים שחווים צעירים רבים לקראת הגיוס הם מגוונים, כאשר הנפוצים בהם:

• פחד מהמרחק מהבית, מהלינה מחוץ לבית, מההגבלה על היכולת לתקשר עם המשפחה והחברים בתקופת הטירונות וההכשרה לתפקיד.
• פחד מהתפקיד שעומד הצעיר לקבל, אשר עלול להיות כזה שלא ירצה, או לכלול תנאים בהם אינו מעוניין לשרת.
• פחד מגיוס לקרבי, משירות באיזורים מסוכנים בטחונית, פחד מההקרבה העצמית העצומה.
• פחד להיתקל בקשיים חברתיים, לא להצליח לבנות קשרים חברתיים שיעזרו לצעיר לעבור את השירות הצבאי המאתגר, פחד להיות לבד עם הקושי והלחץ העצומים.
• פחד מכניסה למערכת נוקשה, מחייבת, היררכית, בעלת חוקים קפדניים, ממנה לא ניתן לצאת.

וכמובן שקיימים פחדים רבים נוספים. חשוב שלא להמעיט בעוצמת הפחד שחש הצעיר, היוצא ממערכת החינוך המקלה והתומכת, השומרת על כל ילד וילד וקיימת במיוחד עבורו, ועובר למערכת בה הוא משמש בורג קטן וזניח, אשר צריך להתאים עצמו למסגרת הנוקשה.

האזינו לשיר המדהים של איתן אורן, שוודאי יעניק לכם תחושה שאפשר להבין אתכם:

זה אתה בדרך הזאת לבד, ביחד עם כולם
גם אתה נושא איתך חלום אחד שנושא אותך לאי שם
בעיניך הכל כמו בסרט נע, גם החושך גם האור
והאמא שנתנה בידך את בנה, מביטה בך שנה אחר שנה.

רצים רצים המבטים בעיניים,
אל מעבר לחומה עד לכלות הנשימה
רצים רצים המבטים בעיניים,
עד לגבול האחרון בין תקווה לחידלון
אל סופי הנעורים, התמימים האחרים.

כבר הגיע תור המלחמה שלך, בגרת בשנים
לעתים דומה שהמסע כבד לך ודמעה על הפנים
גם הבית לא יחזור להיות מה שהיה, הלילות יותר קרירים
אז אתה שואל בשקט את עצמך, אם מסע כזה היה כדאי, כדאי?

רצים רצים המבטים... 

(מתוך שירונט)
מרבית הצעירים מצליחים להתמודד עם הפחדים באמצעות עזרים שונים שיכולים להקל על הפחד. עצם העובדה שכל הצעירים מתגייסים במהלך אותה תקופה של עד כשנה מתום לימודיהם, מאפשרת להם להתמודד ביחד עם קבוצת השווים שלהם, לעכל ולעבד ביחד את החששות. בנוסף לכך, ניסיון של קרובי משפחה ואחים גדולים מוסיף להרגשה ש"כולם עברו את זה", ומגביר את תחושת המסוגלות של הצעיר.

עם זאת, צעירים רבים סובלים מאוד מהחרדה שלקראת הגיוס, הופכים לרגזניים יותר, זועפים יותר, נקלעים למריבות מיותרות, מתוחים מאוד, לעיתים שומרים על מצב רוח ירוד לאורך זמן. צעירים אלה, רואים בצבא לעיתים קרובות מכשול שלא יצליחו להתמודד עימו, או שיצליחו אבל יסבלו מאוד. הפחד מהסבל או מתחושת חוסר המסוגלות להתמודד מעוררות מצוקה גדולה בקרב הצעיר, שאין לו שום מנוס מהכניסה למערכת הצבאית ממנה כה חושש.

חשוב להדגיש כי העובדה שהצעיר מרגיש שאינו מסוגל להתמודד עם השירות הצבאי, כלל אינה אומרת שאכן אינו מסוגל. על אף שיש מקרים בהם צעירים ספציפיים לא מצליחים להתמודד עם המערכת ונפלטים ממנה, רובם המוחלט של החיילים צולחים את השירות בצורה יציבה. לכן, במקרים של צעירים שחרדים מאוד מהגיוס לצה"ל, חשוב שלא להיבהל ולהחליט ש"הילד לא יצליח", כי אם לשדר תחושת חוזק וחוסן, להעביר לצעיר תחושה שההורה בטוח שהוא מסוגל ושיצליח, אך שאינו משאיר אותו לבד עם הפחד והחששות הקשים.

במקרים אלה, חשוב לתמוך בצעיר החרד על מנת לאפשר לו כניסה רגועה, שלווה ובטוחה יותר למערכת הצבאית, כך שיוכל להסתגל אליה ביתר קלות. טיפול נפשי לחיילים הינו אחד האמצעים היעילים להחזרת תחושת השליטה לחיים, לחיזוק תחושת המסוגלות ויכולת ההתמודדות, להכנסת החרדות לפרופורציות המתאימות, לחיזוק הדימוי העצמי וכמובן- לקבלת תמיכה מקבלת, חמה וחסרת שיפוטיות המקבלת את הפחדים של הצעיר. במרבית המקרים, מספיק טיפול דינמי קצר מועד, שאורכו נקבע מראש והינו לרוב של עד כ-12 פגישות טיפוליות שבועיות, על מנת להקל משמעותית על החרדה שחש הצעיר מהמסגרת הצבאית וכן להעצים את תחושת יכולת ההתמודדות שלו עימה. טיפול מסוג זה מתמקד בהווה, בעשייה פרקטית, בהקניית כלים פרקטיים להתמודדות. תוך תקופת זמן קצרה, אשר חוסכת להורים ולצעירים משאבי זמן וכסף, איכות החיים של הצעיר, מצב רוחו ועמידותו בפני הלחצים שחווה, יכולים להשתפר לאין שיעור. לכן, חשוב שלא להשאיר את הצעיר לבדו עם הקושי ממנו אינו יכול לברוח, ובמידת הצורך, לפנות לטיפול רגשי, שיעצים את כוחותיו ויקל על מצוקתו.

טיפול פסיכולוגי לחיילים בסדיר

פסיכותרפיה קצרת מועד לחיילים

עם הגיוס לצבא, נמצאים הצעירים לקראת סיום גיל ההתבגרות, בתקופה של חיפוש זהות עצמית ייחודית. השירות הצבאי, קוטע במידה מסוימת את תהליך חיפוש הזהות של הצעיר ומכניס אותו למערכת רוויית לחצים וחוויות מחשלות, אשר לעיתים מביאים אותו למצבי מצוקה.

השירות הצבאי מעלה כמה מצוקות השייכות למרבית החיילים. בראש ובראשונה, השירות הצבאי הינו שירות חובה ואינו מתגמל כלכלית, השירות למעשה מכתיב לצעירים כיצד יראו חייהם לתקופת זמן ארוכה של שנתיים-שלוש, ולצעירים רבים מדובר במוקד מתח ולחץ כבדים. בנוסף לכך, השירות הצבאי מכריח את הצעיר להיטמע בחברה חדשה, אשר לא בחר לעצמו ולא בחרו לו הוריו כמו שהיה עד אז בחייו. הוא נכנס לתפקיד אשר במקרים רבים כלל לא בחר עבור עצמו ולא בטוח שרצה בו. בנוסף לכך, החייל הפשוט הינו בורג קטן במערכת גדולה, השירות מאפיין תחושת "התאיינות", מחיקת העצמי למען מטרה גדולה יותר ממני, דבר שקשה לצעירים רבים לקבל. כל אלה, עוד לפני שבכלל הזכרנו את הסיכון שלוקחים על עצמם חיילים קרביים, ההקרבה הפיזית העצומה, הקשורה באימונים גופניים מפרכים, שעות שינה מעטות והידיעה שכל האימונים נועדו למטרת לחימה עתידית, וכיוצא בכל אלה. מרבית התפקידים הצבאיים כוללים עבודה תחת לחץ רב, שרשרת פיקוד ארוכה ועמידה ביעדים. כך, יוצרת המערכת הצבאית מוקדי דחק רבים עבור הצעירים הבוסריים, אשר צריכים להפוך לבוגרים בין רגע, מיד לאחר סיום שנות הלימודים המקלות. המערכת הצבאית הינה נוקשה ובלתי מתפשרת, כיאה למערכת שמטרתה להגן על המדינה מפני רודפיה, אך לעיתים, לפרטים המרכיבים אותה קשה לעמוד במשימה מבלי רגעי שבירה.    

מחקר שנערך בחיל הרפואה ובמכללת רופין מצא מאפיין פסיכולוגי הנקרא "תחושת התמלכדות", שמעלה מאוד את הסיכון להתאבדויות בקרב חיילים. בעקבות כך בחיל הרפואה כבר החלו לנסות לאתר חיילים הסובלים מאותה תחושת "אין מוצא". חשוב להדגיש כי המצוקה שמייצרת המערכת הצבאית אינה שמורה רק לבעלי התפקידים המשמעותיים ביותר כדוגמת הלוחמים הקרביים. גם "ג'ובניקים", אשר לעיתים ממלאים תפקידים זוטרים וחסרי חשיבות לדעתם, יכולים למצוא עצמם תחת לחצים כבדים ולהיקלע למצוקה נפשית. לכן, כל חייל בכל תפקיד עשוי להזדקק לתמיכה רגשית בשלב כלשהו בשירותו.

סוגים שונים של פסיכותרפיות מתאימים לחיילים, אך עם זאת, לאור מגבלות המסגרת הצבאית, טיפול קצר מועד הינו יעיל ונוח במיוחד. טיפול קצר מועד, אשר אורך לרוב כשתיים עשרה פגישות טיפוליות, הינו ממוקד מטרה, מתמקד בהקניית כלים פרקטיים למטופל בהתמודדות עם בעיותיו. למרבית החיילים אין זמן או אנרגיות לטיפולים נפשיים ממושכים, הם זקוקים לכלים להתמודדות עכשיווית, ולא בעוד שנה, ולכן טיפול קצר מועד נותן להם את הכלים המהירים והיציבים ביותר. החיילים הצעירים, אשר הינם במרבית המקרים אוכלוסייה בריאה שנחשפה ללחצים גדולים מכוחותיה, זקוקים לטיפול ממוקד להתמודדות עם הבעיות האקטואליות ביומיום שלהם, וזה בדיוק מה שמעניק להם טיפול קצר מועד.

עבור חיילים רבים, המערכת הצבאית הינה יקום מקביל ל"אזרחות", יקום מקביל לשאר העולם שאינו חלק מהמערכת. על אף שהמסגרת הצבאית מעניקה לחייליה אופציה להיפגש עם קב"ן (קצין בריאות הנפש, אשר הינו המקבילה הצה"לית למטפל פסיכותרפי), רבים בוחרים שלא לגשת אליו, כיוון ורואים בו חלק מהמערכת אשר כה מכבידה עליהם. לכן, במקרים רבים, חיילים רואים בטיפול קצר מועד אזרחי כ"גיחה למציאות". היציאה מהנוף הצה"לי, הפגישה עם מטפל אזרחי אשר נמצא מחוץ למערכת הצבאית, מאפשרות לחייל להתבונן בקשייו ובדרכי ההתמודדות שלו מבחוץ, לקבל פרופורציות נכונות יותר ולרכוש דרכים אדפטיביות יותר להמשך השירות הצבאי התקין.

קב"ן או פסיכולוג פרטי - מה עדיף? קב"ן, ראשי תיבות של קצין בריאות הנפש, הוא קצין בשירות קבע בצה"ל העוסק, בהתאם לשמו, בבריאות הנפש של החיילים. הקב"ן הוא איש מקצוע, לרוב פסיכולוג או עובד סוציאלי, והוא המענה הצה"לי לבעיות רגשיות ולקשיים עימם מתמודדים החיילים. החייל יכול לבקש לראות קב"ן, ומפקדיו יכולים להפנות אותו אליו, כאשר החייל מתלונן על בעיות רגשיות שונות. הקב"ן עוסק בקשיי הסתגלות לצבא, ליחידה, להתמודדות עם חרדה, דיכאון, וקשיים רגשיים נוספים. למרות שלכאורה, הקב"ן הוא איש מקצוע לכל דבר, תפקידו קיבל משמעות מעט שלילית עם השנים. חיילים רבים פונים לקב"ן על מנת לקבל פטור מהצבא או הקלות בתנאי השירות, ומפעילים מניפולציות שונות על מנת להשיג זאת. הדבר הוביל לביקורת על כך שקב"נים בצבא מתעסקים בעיקר בבעיות מסוגים אלה, ופחות בטיפול שוטף בחיילים שזקוקים לכך. כך, חיילים רבים "מן השורה" מחליטים שלא לפנות לקב"ן, למרות שסובלים מקשיים רגשיים לסוגיהם והוא המענה היחיד שעומד לרשותם ומסופק להם ע"י הצבא. חיילים רבים המתמודדים עם קשיים רגשיים, שקשורים לשירות הצבאי או לחייהם האזרחיים, או לשילוב בין השניים, מתלבטים האם לפנות לטיפול נפשי, ובמידה ויפנו- האם לקב"ן היחידה או לאיש מקצוע פרטי. אז מה בעצם ההבדל בין השניים, וכיצד מחליטים לאן לפנות? בראש ובראשונה, חשוב לציין כי מבחינה מקצועית- לא אמור להיות הבדל בין קב"ן לאיש מקצוע פרטי. הקב"ן גם הוא איש מקצוע, אשר אמור להיות מנוסה ומוסמך לטיפול בקשיים רגשיים עימם מגיעים החיילים. לכן, כשמדובר בשאלה כיצד לבחור את המטפל הטוב ביותר, חשוב לדעת שלא אמור להיות הבדל מהותי בין השניים שאינו מקרי בלבד. אז מה בכל זאת שונה? חיילים רבים חשים מצוקה רבה תחת המערכת הצבאית הנוקשה, והכה שונה מכל דבר אחר שעשו באזרחות לפניה. יש המרגישים שהקב"ן הוא עוד קצין, עוד פנים ששייכות למערכת ומייצגות אותה, ולכן האינטרס שלו אינו טובת החיילים כי אם טובת המערכת. במקרים אלה, שהחייל מרגיש שהפנייה לקב"ן לא תסייע לו להתמודד עם המערכת אליה היה מחויב להיכנס, יש מקום לפנות לפסיכותרפיסט פרטי. איש מקצוע פרטי מתחום בריאות הנפש הינו חיצוני למערכת הצבאית ובוודאות חף מאינטרסים לגביה. לעיתים, דווקא דמות חיצונית למערכת הצבאית תוכל לספק לחייל פרספקטיבה מציאותית יותר, להחזירו לפרופורציות נכונות ומותאמות יותר. גם כאן, חשוב להדגיש כי מדובר בתחושה אישית של החייל, ובהכרח לא באמת אובייקטיבית בכל הקשור לכך שהקב"ן מייצג את הצבא ולא את רווחתו הנפשית של האדם. פחד נוסף של חיילים ומפקדים רבים, הוא שפנייה לקב"ן תפגע בקידום צבאי אליו שואפים. כלומר, מפחדים שהמפגש עם קב"ן, והאפשרות לכך שיאבחן קושי רגשי מסוים או יעניק הקלות מסוימות, ימנעו מהחיילים להגיע לעמדת פיקוד, לצאת לקורס קצינים, להתקבל לשירות בקבע וכיוצא באלה. חשוב לדעת כי חשש זה אינו לגמרי מבוסס ושאין מטרתו של הקב"ן "לשים רגל" לחיילים, כי אם לאבחן קשיים רגשיים קיימים ולטפל בהם. עם זאת, לאור החשש הכבד הזה, חשוב לזכור את אופציית הפסיכולוג הפרטי הקיימת באזרחות, והינה משוללת דאגות מסוג זה. לעומת זאת, כשהמטרה היא אכן לשנות את תנאי השירות, או לקבל פטור משירות, חשוב לזכור שאיש מקצוע פרטי יכול לתת מכתב המלצה לצבא ותו לא, מילתו אינה תקפה למול זו של הקב"ן, אך עם זאת- נלקחת מאוד בחשבון. על מנת לקבל שינוי כלשהו בתנאים כתוצאה מקשיים רגשיים, אין מנוס מפני מפגש עם הקב"ן, שכן הוא היחיד שיכול להעניק שינוי כזה כתוצאה מקושי רגשי. עם זאת, חיילים רבים מגיעים לפסיכולוגים מהאזרחות על מנת לקבל הערכה מקצועית למצבם הנפשי, אותה מביאים לאיש המקצוע הצבאי. מקרים רבים מוכיחים כי דעתו של איש המקצוע החיצוני נלקחת בחשבון ומקבלת התייחסות, על אף שאינה הגורם המכריע. בנוסף לכל אלה, חיילים רבים בוחרים שלא לפנות לאיש מקצוע מהאזרחות בגלל דאגה כלכלית. השוק הפרטי בתחום בריאות הנפש אכן פרוץ ויש גופים ואנשי מקצוע פרטיים הלוקחים סכומי עתק, גם מאלה שאין להם. לאור זאת, חיילים רבים בוחרים לוותר על טיפול נפשי כיוון ולא יוכלו לממן לעצמם טיפול פרטי. בדיוק כאן, נכנסת חשיבותם של גופים המותאמים לצורכי כלל האוכלוסייה, וליכולתם הכלכלית. חשוב מאוד לדעת שלא כל הגופים הטיפוליים לוקחים סכומי עתק, וכן חשוב לדעת שלא תמיד יש צורך בטיפול ארוך טווח. לעיתים, יספיק לחייל טיפול קצר מועד, שאורך כשלושה חודשים, אשר ישנה את תפיסתו באשר לשירותו הצבאי וליכולתו "לשרוד" אותו, יקנה לו כלים להתמודדות עם המערכת הקשה תוך תקופת זמן קצרה.

כאמור, תקופת השירות הצבאי הינה מוקד לחץ כבד עבור הצעירים, וחשוב לדעת שלא חייבים לעבור אותה לבד. ניתן, תוך תקופת זמן קצרה ביותר של כ-3 חודשים, לקבל כלים רבים להתמודדות וכן כוחות מחודשים שיאפשרו לצלוח את השירות הצבאי בכבוד. חשוב לזכור שהכלים שרכש החייל במסגרת השירות הצבאי וכן במסגרת הטיפול קצר המועד, אינם נעלמים עם תום השירות. הם נשארים ככלים יציבים וזמינים בחייו של האדם, אשר יהיו לו לעזר במצבי לחץ ודחק בהם יתקל במהלך חייו.  

מכון טמיר בתל אביב ממוקם דקותיים מהקרייה וחיילים רבים בשירות חובה מגיעים על מנת להיעזר עם פסיכולוג או מטפל שאינו שייך למסגרת הצבאית. אנו פועלים בקליניקות עמיתות כל רחבי הארץ ומעניקים טיפול פרטי בעלויות נוחות לחיילים. 
בואו נדבר : 

• עם מה אתם מתמודדים?
• אם אתם הורים- מה עובר על הבן או הבת?
• מתי הוא יוצא הביתה?
• האם האפשרות של טיפול דרך קב"ן או קפ"ס עדיפה על טיפול פרטי? בואו נחשוב יחד!

אל תהססו להתקשר להתאמת מטפל/ת 
במכון טמיר תל אביב או בקליניקות העמיתות בכל הארץ:

072-3940004

 מכון טמיר

איך מטפלים בהסמקה פתאומית ומוגזמת?

הסמקה, החרדה מפניה

והטיפול הרגשי בהתמודדות עימה

הסמקה היא תופעה מוכרת ונפוצה ביותר, המתרחשת לרוב כתגובה פיזיולוגית של הגוף לרגשות עזים כמו מבוכה, התרגשות וכעס. הסמקה היא למעשה התרחבות כלי דם באזור הלחיים העליונות בפנים, אשר מקבלות גוון אדמדם. מדובר בתופעה רפלקסיבית ובלתי ניתנת לשליטה גופנית, אשר הינה חלק ממנגנוני הגוף ההישרדותיים בהתמודדות עם לחץ.

מה עושים עם ההסמקה הזאת ?

כאשר תופעה זו מופיעה לעיתים תכופות מידי במהלך שגרת יומו של האדם, כאשר היא מופיעה ברגעים לא מתאימים (כלומר, ברגעים שאין סיבה שיעוררו תגובה רגשית שגוררת הסמקה) או כשהיא מביכה ומפריעה לאדם, היא עשויה להיות קשורה לחרדה רגשית כלשהי.

הסמקה וחרדה

החרדה מפני הסמקה נקראת אריתרופוביה, מדובר במונח מוכר בקרב אנשי מקצוע. לעיתים, אנשים סובלים מחרדה כה עזה מפני האפשרות שיסמיקו בפומבי, מה שגורם להם להסמיק אף יותר מהרגיל. ההתעסקות בפחד מפני הסמקה יוצרת לחץ, אשר יוצר את תופעת ההסמקה. אנשים המרבים להסמיק בפומבי לעיתים מפתחים חרדה מפני ההסמקה, ובמקרים רבים מתחילים להימנע ממפגשים חברתיים ובמקרים קיצוניים אף נמנעים מפנייה שגרתית ויומיומית לאנשים (למשל, פנייה למלצר, לנהג באוטובוס) על מנת להימנע ממצב פוטנציאלי להסמקה. הימנעות חברתית במידה כזו הופכת לחרדה חברתית.

כאמור, לא ניתן לשלוט באמצעות שרירי הגוף על ההסמקה, היא אינה מופעלת ע"י מנגנונים רצוניים. עם זאת, מחקרים מראים שהרפייה, הסחת דעת, דמיון מודרך וכל דרך הרגעות מורידות תוך זמן קצר את האדמומיות. בנוסף לכך, תרופות המפחיתות חרדה בכוחן להפחית את החרדה החברתית ואת החרדה מפני ההסמקה ממנה סובל האדם. כך, הוא מתעסק פחות בחרדה שלו, נלחץ פחות ולכן מסמיק פחות.

טיפול בהסמקה

טיפול נפשי נמצא כיעיל ביותר על מנת לפתור את חרדת ההסמקה, אשר פתירתה עשויה לפתור את תופעת ההסמקה המרובה וכן את ההימנעות החברתית המאפיינת את האדם הסובל מהחרדה. כך, יוכל לחזור האדם למהלך חייו התקינים. 

במקרים רבים, מספיק טיפול פסיכודינמי קצר מועד על מנת לרכוש דרכי הרפיה וכלים להתמודדות עם החרדה. כיום, מקובל מאוד לטפל בחרדות השונות באמצעות טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים, המשנים את דפוסי החשיבה הלא אדפטיביים של המטופל וכך מקנים לו חשיבה והתנהגות מותאמי מציאות יותר. האדם רוכש בטיפול כלים להפחתת החרדה עימה מתמודד וכן מעצים תחושת המסוגלות שרוכש לעצמו, ואלה נחשבים כלים יציבים לאורך זמן אשר יעזרו לאדם להתמודד גם עם בעיות נוספות בהמשך החיים.

טיפולים רגשיים שונים מתמקדים בהיפנוזה כטכניקה להפחתת החרדה. הטיפולים נמצאו כיעילים, אך כיוון והאדם אינו יכול להכניס עצמו למצב היפנוטי באמצע מפגש חברתי או באמצע הרחוב, שיטות הרפיה ודמיון מודרך הן פרקטיות יותר, ונלמדות תוך פרק זמן קצר בליווי מטפל מקצועי ומנוסה.

גם שיטת הטיפול הפרדוקסלי, בו האדם עושה הכל על מנת לזמן ולהתעמת עם המצבים מעוררי החרדה, יעילה בטיפול בחרדה מפני הסמקה. נמצא שככל שהאדם מנסה ליצור יותר אירועים מעוררים רגשית או מעוררי מבוכה, וכך מנסה באופן פעיל להסמיק כמה שיותר, החרדה העצומה מפני החרדה פוחתת. הפחתת החרדה גוררת להפחתת הלחץ סביב עניין ההסמקה, והלחץ שפוחת מוריד את התגובה הפיזיולוגית של האדמומיות. חשוב לציין כי שיטה זו אינה מתאימה לכל אדם ולכן צריכה להיקבע ע"י מטפל מנוסה אשר ביכולתו ללוות את מהלך הטיפול.

משתנים שונים קובעים את שיטת הטיפול הנכונה ביותר עבור כל אדם, ביניהם פרק הזמן העומד לרשותו, סגנון הטיפול אליו מתחבר ונוספים. אך ללא ספק, מחקרים מראים כי כל שיטת טיפול נפשי, אשר מותאמת למטופל ונעשית ע"י מטפל אמפתי ומקצועי, מועילה בהפחתת החרדה וההימנעות המקשות במידה כה ניכרת על מהלך חייו התקין של האדם.

כתבה: יעל טל

חנה מן | התכנית לפסיכותרפיה בצפת

ראיון עם חנה מן -  מנהלת התוכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית – מכללה אקדמית צפת

תאריך הראיון: 1/8/15

מראיינת: לירון שניר

ספרי על עצמך

שמי חנה מן, פסיכולוגית קלינית בכירה, עובדת במסגרת הציבורית, פסיכולוגית ראשית בבית החולים זיו בצפת כבר 30 שנה.
יש לי קליניקה פרטית לטיפול ואבחון פסיכולוגי בצפון הארץ.
כתושבת קריית שמונה משנת 1981, אני עסוקה בנושאים של טראומה ו PTSD.
בנוסף, הייתי חלק מיוזמה שכללה סדנה בנושאים ייעוציים וטיפוליים לרבנים ורבניות אשר עוסקים בייעוץ בשאיפה שיעסקו בכך מתוך הבנה טיפולית ועל מנת שיוכלו לזהות באלו מקרים יש להפנות לטיפול של אנשי מקצוע בתחום.
בנוסף, אני עוסקת בתחום של אבחונים פסיכולוגיים להערכת מסוגלות הורית.

ספרי על התוכנית

הקמנו את התוכנית לפני כ 15 שנה וכיום אנחנו קולטים אלינו אנשים למחזור ה 11. הקמנו את התוכנית מתוך מודל חשיבה על פיו אנשים בפריפריה לא בהכרח יוכלו להגיע לבתי הספר לפסיכותרפיה במרכז הארץ ויש אנשי מקצוע רבים שעוסקים בפסיכותרפיה ושאין להם את ההכשרה לכך. היינו רוצים לאפשר לאנשי מקצוע אלו לקבל את ההכשרה וההעמקה בפסיכותרפיה שבה הם עוסקים ממילא. חשוב לנו לגייס סטודנטים מהמגזרים השונים ומכל קשת האוכלוסייה, למשל אנשי מקצוע מהמגזר הדתי, אנשי מקצוע מהאוכלוסיה הערבית ועוד. הדינמיקה הקבוצתית מגבשת את הקבוצה ביחד.

חשוב לנו מאד שכל המרצים והמדריכים שלנו יהיו כאלה העוסקים בפסיכותרפיה בשטח ושהתוכנית לא תהיה מגדל שן אקדמי. לתוכנית ישנה אוריינטציה מאד יישומית קלינית שבאה ליידי ביטוי, בין היתר, בדוגמאות מהשטח.

מה הייחודיות של התוכנית בנוף הטיפולי

לכל מי שלומד בתוכנית יש קשר אישי עם מנהלי התוכנית. בנוסף, ישנה אפשרות לקחת 4 טיפולים בבית החולים זיו ולקבל על כך הדרכה בחינם. הרבה בוחרים להענות להצעה זאת.

אנחנו משתדלים שכל מרצה ירצה על התחום שהכי קרוב לליבו ולעיסוק הקליני שלו כך שזה מאד חי ונוגע. למשל, מרצה שהדוקטורט שלו היה על אובדנות בקרב מתבגרים והוא מעביר קורס סמסטריאלי בנושא "אובדנות כצוהר לחיים". דוגמא נוספת, פסיכולוגית שהדוקטורט שלה עוסק בטיפול בחרדה מעבירה קורס בנושא חרדה כשהיא מראה יחסי גומלין בין טיפול  CBT לגישה דינמית ומראה את התוספת המשמעותית שהגישה הדינמית יכולה לתת למטפלים, בנושא הפרעות חרדה.

מהי אוכלוסיית היעד

עו"ס עם תואר שני, פסיכולוגים מומחים קליניים או מתמחים, מטפלים בהבעה ויצירה בעלי תואר שני המוכרים ע"י משרד הבריאות ורופאי משפחה. לוקחים כל שנה 1-2 חריגים – ע"פ ראיון מתרשמים אם לאדם יש את הכישורים למרות שהוא הגיע מרקע אחר. ברב המקרים זה מוכיח את עצמו.

מהן התוכניות לעתיד

אחת התוכניות לעתיד היא קורסי המשך – הרבה סטודנטים שסיימו 3 שנים בתוכנית אומרים שהם צמאים לעוד קורסי עומק העוסקים בנושאים שלמדו בתוכנית.

תודה רבה !

טיפול במיזופוניה

טיפול במיזופוניה

מיזופוניה מוגדרת כרגישות יתר לרעשים יומיומיים, כאשר החשיפה לרעש מפריעה מאוד לשלוותו של האדם, גורמת לו למצוקה, חרדה, עוינות ואגרסיביות. לרוב, רעשים מוכרים ולא חריגים הם אלה היוצרים את המצוקה, כגון רעשי הליכה, צחצוח שיניים, שיעול ועיטוש, קינוח אף,  לעיסה, כתיבה, הקלדה וכיוצא באלה. רעשים תכופים ויומיומיים אלה מצליחים להביא את האדם לכדי מצוקה קשה, אשר גורמת לו להימנע מכל מצב בו החשיפה לרעש המטריד אפשרית. כך, נפגעת במידה רבה איכות חייו של המטופל וכן מהלך חייו התקין. אנשים הסובלים ממיזופוניה יתקשו לשבת בכיתה ולשמוע את קולות הכתיבה או ההקלדה, יתקשו לשבת בשלווה בקולנוע למשמע רעשי הלעיסה, יתקשו לשבת לאכול עם משפחה או חברים, לעיתים אף יתקשו להתעלם מרעשי הלעיסה שהם עצמם מייצרים, וכן הלאה.

המיזופוניה אינה תופעה מוכרת, וכן קיים תיעוד מועט יחסית שלה בעולם, מה שמעיד על כך שלא רבים סובלים ממנה. העובדה שהתופעה יחסית נדירה, מביאה לחוסר מודעות באוכלוסייה לתופעה המטרידה. כך, במקרים רבים, קרוביו של האדם הסובל מההפרעה מתקשים להבין את עוצמת המצוקה בה נמצא, ולכן לא מביעים רגישות ואמפתיה מספיקים כלפיו.

כיום, עדיין לא ידוע מהו בדיוק המנגנון הפיזיולוגי הגורם למיזופוניה, אך קיימות השערות שונות.

מיזופוניה מאובחנת במרבית המקרים כקשורה בבעיות שמיעה, בעיות רגשיות שונות ו-OCD (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית). שיטת הטיפול המתאימה ביותר לסיוע במקרי מיזופוניה קשורה בבעיה אליה קשורה.

טיפול במיזופוניה

כשמדובר בבעיות רגשיות ו-OCD, מקובל לטפל בבעיה בטיפול CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) ובמקרים מסוימים אף בטיפול תרופתי להפחתת חרדה או דיכאון.

לעומת זאת, כשהמיזופוניה קשורה בבעיית שמיעה, נהוג לתת טיפול שמיעתי על אף שטיפול זה לא נמצא יעיל במיוחד לסיוע בבעיה זו.

המיזופוניה נחשבת הפרעה קשה ביותר לטיפול, ובמקרים רבים כלל לא ניתן להביא לשיפור באיכות חייו של האדם הסובל מההפרעה. מחקרים שונים מציעים שיטות טיפול שונות בבעיה, אך כיום אף טיפול לא מוכר כיעיל יותר מאחרים. לעיתים, על מנת לקבל הקלה זמנית מהרעש המעיק, מומלץ להפעיל מוזיקה חזקה או טלוויזיה בעוצמת קול גבוהה אשר יטשטשו את הרעשים המוציאים את האדם משלוותו.

טיפול נפשי אשר בכל זאת נחשב כמתאים לטיפול במיזופוניה הוא, כאמור, טיפול ה-CBT.

טיפול CBT מתמקד בפרשנות שנותן המטופל לדברים, בקוגניציה (מחשבה) שלו וכן בהתנהגות שהיא יוצרת.

בטיפול CBT המטופל אקטיבי בשינוי שעובר, כשהטיפול מתמקד לרוב בהקניית כלים לחשיבה ולהתנהגות אדפטיביות יותר בתגובה לבעיות מהן סובל המטופל.

אין בכוחו של טיפול CBT לפתור או לרפא את בעיית המיזופוניה, אבל הוא מצליח במקרים רבים להקל על רגישות היתר של האדם לרעשים.

בכוחו של הטיפול לעזור לאדם לתעל את המצוקה שחש למקומות אדפטיביים יותר, במקום לעוינות ורוגז.

לעיתים, הקניית טכניקות הרפיה, מיינדפולנס ודמיון מודרך מסוגלות גם הן להקל על התופעה ועל המצוקה הקשה שמסבה למטופל.

בעזרת הכלים המגוונים שבידיו, יכול מטפל CBT מנוסה ליצור שינוי משמעותי בחייו של מטופל הסובל ממיזופוניה, תוך תקופת זמן לא ארוכה.

כתיבה: יעל טל