רשומות

מציג פוסטים מתאריך יולי, 2015

יחסים עם אבא

יחסים עם אבאמחשבות על הסרט "נברסקה"


אבא יש רק אחד. זו עובדה ברורה וידועה, אבל יחד עם כל הטוב שמביאה ההורות המובנת לרובנו מאליה, מגיעים גם המון רגשות קשים. סרטו של אלכסנדר פן, נברסקה, מביא אלינו בשחור לבן את התפתחותו של ילד ביחסיו עם אביו. ההתפתחות מתרחשת בסרט מנקודה שבה נתפס האב הזקן כנטל עבור הבן ואמו, וגם עבור אחיו המעורב פחות, דרך תהליך התגלות וצמיחה משותפת והכרה של האב כסובייקט בעיני הבן, ולא רק כאובייקט. 
יש משהו דרמטי בהתנהלות הלא דרמטית של נברסקה. הסרט מביא אלינו משאלת לב של אדם זקן ואלכוהוליסט ממדינת מונטנה, שמקבל דף פרסומת מפתה המבשר לו שיוכל להרוויח מיליון דולר אם יגיע למשרד יחסי ציבור בנברסקה. האב מאמץ את הפנטזיה ומפתח אותה כמשאלת לב עמוקה, כזו שתשיב אליו את חדוות החיים ותאפשר לו לרכוש טנדר משלו. את היתרה, הוא מגלה, הוא חולם להוריש לשני בניו.
הבן נענה לבסוף למשאלת האב ויוצא אתו יחד לנסיעת סופ"ש ארוכה לקבל את המיליון. הבן יודע שמדובר בתרמית, אך אינו מאלץ את המציאות שתהרוס ודאי את החלום של אבא. תהליך ההתקרבות ביניהם מרתק: תחילה בשיח על השתייה, אחר כך בהצטרפות הבן …

אורית ליבוביץ | ראיון עם הפסיכולוגית אורית ליבוביץ

ראיון עם אורית ליבוביץ, התכנית לפסיכותרפיה –  טיפול דינמי, בשרות הפסיכולוגי באוניברסיטה העברית תאריך הראיון: 5/7/15 מראיינת: לירון שניר ספרי על עצמך פסיכולוגית קלינית, מדריכה מוסמכת, לומדת במכון הפסיכואנליטי הירושלמי. יש לי הרבה עניין בטיפול פסיכואנליטי, זאת השנה הרביעית שבה אני מרכזת את התכנית ואני מרגישה שליחות בתפקיד, אני רואה חשיבות רבה של הטיפול הדינמי בעידן שהכל בו קצר, מהיר ובעידן הרפורמה.
חשוב לציין שאני בעד מגון הטיפולים השונים אך חשוב לי גם לשמור על הגחלת של הטיפול הדינמי. בעולם שלנו שבו הכל מהיר זה לפעמים קשה לאנשים לקבל הצלחות איטיות שלוקחות זמן.
חשוב לנו שתהייה בתכנית חוויה טובה שבה קבוצה של אנשים לומדים את הנושא שהם אוהבים ורוצים להעמיק בו. ספרי על תכנית ההכשרה התכנית הינה תכנית תלת שנתית שכוללת שלושה צירים תיאורטיים: ציר של תאוריות אישיות, פרויד, קליין, קוהוט ווינקוט לפי סדר התפתחותי, הציר השני קשור לסטינג הטיפולי ונושאים שהם חוצי תאוריות בהקשר של הטיפול הפסיכודינמי, הציר השלישי הוא הדרכה, הדרכה קבוצתית על מקרים הלכה למעשה, לומדים על הטיפול הדינמי דרך השטח. מה הייחודיות של התכני…

איך מתמודדים עם בדידות?

אז איך מתמודדים עם תחושת בדידות? טלי בורלא גלילי, פסיכולוגית קלינית

בשנים האחרונות מחקרים רבים נותנים תוקף אמפירי למה שאנחנו יודעים אינטואיטיבית: "לא טוב היות האדם לבדו". מחקרים אלו מדברים על שפע רווחים הנובעים מתמיכה חברתית, כמובן שמבחינת הרווחה הנפשית, אך גם ברמה הבריאותית, מחיזוק המערכת החיסונית, שמירה על הרגלי חיים בריאים יותר ועד כדי תוחלת חיים גבוהה יותר. אל מול "לא טוב היות האדם לבדו" של התנ"ך, הוסיף נתן זך "אבל הוא לבדו בין כה וכה" התוספת הזו מעוררת מחשבה על חווית הבדידות, הרי כולנו מכירים את תחושת הבדידות שיכולה להתעורר בנו גם כשאנחנו בחברה ובתוך קשר, או העדר תחושת הבדידות כשאנחנו לבד... מחשבות חדשות על נושא זה מתעוררות בעידן הרשתות החברתיות והקשר הווירטואלי, כשהגבולות בין יחד לבין לבד השתנו. אז מהי אפנות הנוכחות החברית, שלא משאירה אותנו לבד, והנה בעלת הסגולות המטיבות? לעירית סדן, פסיכולוגית קלינית וארגונית ומנחת קבוצות, עשויה להיות תשובה לשאלה זו. סדן אומרת כי המפגש עם החיים מעלה בנו רגשות מכל הקשת, רגשות אשר נעימים לנו ולסביבה כמו אהבה וחמלה, …

אפרים ברכה התאבד

תת ניצב אפרים ברכה, נשוי ואב לארבעה ילדים, החוקר מספר 1 בישראל, שנחשב לחוד החנית של חקירות ההונאה במשטרת ישראל, שלח יד הבוקר בחייו. 
בינו לבין הרב פינטו הייתה מערכת יחסים של מנהיג רוחני ומונהג. מאז שהוגש נגד פינטו כתב אישום, התנהל נגד ברכה קמפיין פרסומי רב עוצמה, שהתרכז בעיקר בפייסבוק, בדף מיוחד שנקרא: "אפרים ברכה - הסיפור האמיתי"
נקודת הראות של פוסט זה מתמקדת בהשלכות של המדיה החברתית על התאבדות נוספת של שליח ציבור, Civil servant, שהתייאש מכוחה העצום של מדיית ההמונים הדיגיטלית. אפרים ברכה היה אדם צנוע שהתרחק מהתקשורת, מי שהכיר אותו ידע שהתשוקה לפרסום ממנו והלאה. מפקדיו מספרים עליו שתמיד עמד בחזית, ללא חת, מול עבריינים בכירים, גם כאשר ניסו להעביר אותו ואת משפחתו למגורים במקום אחר כדי לשמור על חייו. 



בפעם הקודמת שהתרחששיימינג בפייסבוק שהוביל לטרגדיה, התאבד אריאל רוניס, רכז שב"כ לשעבר שהואשם ע"י לקוחה במשרד הפנים בגזענות. גם היא העלתה פוסט בפייסבוק, שתכליתו להעלות את חוויתה הקשה לכאורה במהלך פנייתה לקבלת שירות במשרד. יום לאחר מכן הנחיתי את צוותו של רוניס, שהתגלה כמנהיג…

חיזור כפייתי - איך מתמודדים עם מחזרים כפייתיים?

על מחזרים כפייתיים כשרובנו חושבים על חיזור בקשר זוגי, סביר שיעלה בנו חיוך נוסטלגי: בין אם היינו בעצמנו מחזרים ובין אם זכינו לחוויה של חיזור רומנטי מצד בן / בת המין השני, נוכל לייחס שפע של התרגשות וחיות להתרחשויות הללו. 
האמת היא שאנחנו גדלים לתוך תרבות שמקדשת חיזור רומנטי, בדרך כלל של גברים כלפי נשים. אגדות הילדים מלאות, למשל, בנסיכות שנכלאו בטירה וייחלו להגעתו של אביר אמיץ שיצליח להרוג את הדרקון המרושע ששומר עליהן. מחזות וטרגדיות עוסקים ביחסים בין גבר מחזר לאשה מחוזרת (כמו רומאו ויוליה) והשירה העברית עשירה אף היא בשירים המקדשים את מלאכתו של המחזר ("כשאת אומרת לא, לאמה את מתכוונת?").  חיזור כפייתי, לעומת זאת, אינו מעורר געגוע וערגה כלל וכלל. מי שהתנסה בחיזור כזה כאובייקט נחשק, יודע כמה קשה הוא התהליך ומורכב. רוב הנשים שחוזרו באופן כפייתי לא מתארות חוויה של התרוממות רוח וקבלת מחמאה, אלא של הטרדה של ממש. אכן כך, כאשר פרטנר פוטנציאלי מנסה לחדור לך לתוך העולם, למרות שהבהרת שזה לא מתאים לך, מתעוררים המון רגשות, אבל שמחה, ציפייה וכמיהה אינם ביניהם. 
חיזור קיים בטבע, ודאי אצל היונקים,…