יום שני, 20 ביולי 2015

יחסים עם אבא

יחסים עם אבא

מחשבות על הסרט "נברסקה"



אבא יש רק אחד. זו עובדה ברורה וידועה, אבל יחד עם כל הטוב שמביאה ההורות המובנת לרובנו מאליה, מגיעים גם המון רגשות קשים. סרטו של אלכסנדר פן, נברסקה, מביא אלינו בשחור לבן את התפתחותו של ילד ביחסיו עם אביו. ההתפתחות מתרחשת בסרט מנקודה שבה נתפס האב הזקן כנטל עבור הבן ואמו, וגם עבור אחיו המעורב פחות, דרך תהליך התגלות וצמיחה משותפת והכרה של האב כסובייקט בעיני הבן, ולא רק כאובייקט. 
יש משהו דרמטי בהתנהלות הלא דרמטית של נברסקה. הסרט מביא אלינו משאלת לב של אדם זקן ואלכוהוליסט ממדינת מונטנה, שמקבל דף פרסומת מפתה המבשר לו שיוכל להרוויח מיליון דולר אם יגיע למשרד יחסי ציבור בנברסקה. האב מאמץ את הפנטזיה ומפתח אותה כמשאלת לב עמוקה, כזו שתשיב אליו את חדוות החיים ותאפשר לו לרכוש טנדר משלו. את היתרה, הוא מגלה, הוא חולם להוריש לשני בניו.
הבן נענה לבסוף למשאלת האב ויוצא אתו יחד לנסיעת סופ"ש ארוכה לקבל את המיליון. הבן יודע שמדובר בתרמית, אך אינו מאלץ את המציאות שתהרוס ודאי את החלום של אבא. תהליך ההתקרבות ביניהם מרתק: תחילה בשיח על השתייה, אחר כך בהצטרפות הבן לשתיית בירה עם אביו ולבסוף בהגעתם לעיירת נעוריו של האב, בה מתפתחת שמועה על התעשרותו של האב. הבן, שעסוק בתקיעות שלו ובקושי בהתחייבות למערכת יחסים זוגית, פוגש את "האני הזוגי" של אביו בימי בחרותו, הן דרך אשה שהתאוותה אליו והפסידה אותו לאמו והן דרך אמו, שמצטרפת למסע המשפחתי המשותף. הוא לומד שאביו לא תכנן ילדים, לא תכנן להתחתן, לא תכנן כלום: פשוט זרם עם החיים ועם תביעותיו האנושיות של הטבע. זה נוגע בכולנו, בייחוד לגברים.
האם אנחנו משחזרים את מסלול החיים של אבא?
האם אנו שבים בסופו של דבר לאותן הנקודות שאנו לא מעריכים בו?
האם תתכן קבלה אמיתית של אבא, על יתרונותיו וחסרונותיו?
המשאלה להכיר את ההורה כאדם, מתבטאת בטיפול פסיכולוגי התייחסותי במשאלה העמוקה של המטופל להכיר את המטפל, ובנכונות המטפל לחשיפה עצמית מבוקרת. 
הסרט נברסקה מומלץ ביותר !

איתן טמיר

יום חמישי, 9 ביולי 2015

אורית ליבוביץ | ראיון עם הפסיכולוגית אורית ליבוביץ

ראיון עם אורית ליבוביץ, התכנית לפסיכותרפיה – 
טיפול דינמי, בשרות הפסיכולוגי באוניברסיטה העברית
תאריך הראיון: 5/7/15
מראיינת: לירון שניר
ספרי על עצמך
פסיכולוגית קלינית, מדריכה מוסמכת, לומדת במכון הפסיכואנליטי הירושלמי. יש לי הרבה עניין בטיפול פסיכואנליטי, זאת השנה הרביעית שבה אני מרכזת את התכנית ואני מרגישה שליחות בתפקיד, אני רואה חשיבות רבה של הטיפול הדינמי בעידן שהכל בו קצר, מהיר ובעידן הרפורמה.
חשוב לציין שאני בעד מגון הטיפולים השונים אך חשוב לי גם לשמור על הגחלת של הטיפול הדינמי. בעולם שלנו שבו הכל מהיר זה לפעמים קשה לאנשים לקבל הצלחות איטיות שלוקחות זמן.
חשוב לנו שתהייה בתכנית חוויה טובה שבה קבוצה של אנשים לומדים את הנושא שהם אוהבים ורוצים להעמיק בו.
ספרי על תכנית ההכשרה
התכנית הינה תכנית תלת שנתית שכוללת שלושה צירים תיאורטיים: ציר של תאוריות אישיות, פרויד, קליין, קוהוט ווינקוט לפי סדר התפתחותי, הציר השני קשור לסטינג הטיפולי ונושאים שהם חוצי תאוריות בהקשר של הטיפול הפסיכודינמי, הציר השלישי הוא הדרכה, הדרכה קבוצתית על מקרים הלכה למעשה, לומדים על הטיפול הדינמי דרך השטח.
מה הייחודיות של התכנית בנוף הטיפולי?
התכנית הינה תכנית ההכשרה היחידה, עד כמה שידוע לי, שהתלמידים בה מטפלים טיפול פסיכולוגי בירושלים, בשירות הפסיכולוגי שאליו שייכת התכנית. כל תלמיד בתכנית זכאי ולמעשה גם מחויב לטפל ב-3 מטופלים שהם העבודה המעשית שלו בדומה להתמחות. מדובר בהתנדבות שהיא חובה.
כל הסטודנטים של האוניברסיטה העברית יכולים לקבל טיפול בשירות הפסיכולוגי. הטיפול מתבצע בשירות הפסיכולוגי ותוך כדי קבלת הדרכה (בתשלום), שילוב של התאורטי והמעשי. התכנית מתאימה לאנשי מקצוע שמעוניינים לצבור ניסיון בטיפול נפשי. ישנו מערך כולל של תהליך מאד משמעותי שעוברים הלומדים בתכנית. התכנית מאפשרת הזדמנות ללמוד בתוך מקום העבודה. ישנה תחושה של שייכות למקום.
מאד חשוב לנו הפידבק של הסטודנטים.
תכניות לעתיד?
אנחנו פותחים סדנאות המשך לבוגרי התכנית כי הבוגרים מאד רצו לשמור על קשר. קורסי ההמשך לבוגרים יאפשרו הרחבה. אנחנו מוסיפים נושאים חדשים לתכנית לפי הפידבקים של התלמידים.

תודה !

יום שני, 6 ביולי 2015

איך מתמודדים עם בדידות?




אז איך מתמודדים עם תחושת בדידות?
 טלי בורלא גלילי, פסיכולוגית קלינית


בשנים האחרונות מחקרים רבים נותנים תוקף אמפירי למה שאנחנו יודעים אינטואיטיבית: "לא טוב היות האדם לבדו".
מחקרים אלו מדברים על שפע רווחים הנובעים מתמיכה חברתית, כמובן שמבחינת הרווחה הנפשית, אך גם ברמה הבריאותית, מחיזוק המערכת החיסונית, שמירה על הרגלי חיים בריאים יותר ועד כדי תוחלת חיים גבוהה יותר.
אל מול "לא טוב היות האדם לבדו" של התנ"ך, הוסיף נתן זך "אבל הוא לבדו בין כה וכה"
התוספת הזו מעוררת מחשבה על חווית הבדידות, הרי כולנו מכירים את תחושת הבדידות שיכולה להתעורר בנו גם כשאנחנו בחברה ובתוך קשר, או העדר תחושת הבדידות כשאנחנו לבד... מחשבות חדשות על נושא זה מתעוררות בעידן הרשתות החברתיות והקשר הווירטואלי, כשהגבולות בין יחד לבין לבד השתנו.
אז מהי אפנות הנוכחות החברית, שלא משאירה אותנו לבד, והנה בעלת הסגולות המטיבות?
לעירית סדן, פסיכולוגית קלינית וארגונית ומנחת קבוצות, עשויה להיות תשובה לשאלה זו. סדן אומרת כי המפגש עם החיים מעלה בנו רגשות מכל הקשת, רגשות אשר נעימים לנו ולסביבה כמו אהבה וחמלה, שקל לנו להיות במגע איתם לשתף ולחלוק עם אחרים, אך אם נרצה או לא נרצה המפגש עם העולם מעורר בנו גם רגשות שליליים, קשים לעיכול לנו ולסביבה כמו שנאה זימה ונקמה, ולעתים גם תחושות חיוביות של גאווה לדוגמה, אשר יכולות להיות מורכבות לעצמנו ומבחינת היכולת לחלוק עם הסביבה.
עד כמה אנחנו יכולים לחלוק עם העולם את קשת הרגשות שלנו? ולמה זה מועיל?
סדן טוענת כי הפרעות נפשיות יכולות לנבוע מצמצום המרחב הנפשי, מהצנזורה שמופעלת על ביטוי רגשות, שמסווגת רגשות ל"לגיטימיים" ול"לא לגיטימיים". כשאנחנו לא מכירים בחלק מהרגשות שלנו, לא נמצאים במגע איתם, אנחנו יכולים לסבול למשל מצמצום ומהימנעויות ממצבים  (כניסיון לא להיות במגע עם רגשות מסוימים), או מהתפרצויות של רגש (שניסינו וניסינו להימנע ממנו ובסוף פרץ בזמן במקום ובעוצמה הלא נכונים).
סדן מדגישה שאנו זקוקים למפגש הבינאישי על מנת לעשות טרנספורמציה של חומרים רגשיים "לא לגיטימיים" קשים רעילים ונפיצים, בעלי פוטנציאל הרסני לעצמנו ולסביבה.  
לבד לפעמים אי אפשר להרגיש, מפחיד מדי...אבל אם הצלחנו להגיד בקול למישהו אחר דברים שאולי לא העזנו להגיד לעצמנו, והאחר נשאר שם אמפתי ומקבל, זו חוויה מאוד עוצמתית, מרגיעה ומשחררת. נוצר מרחב שאפשר "לנשום בו" להרגיש, לעכל, לבדוק, לשקול, ומשם לווסת את תגובותינו טוב יותר.  
כלומר, חברות שיכולה להכיל "שיח מכשפות" עם כל "החומרים המסוכנים" היא החברות שיכולה לתרום לרווחתנו הנפשית.
בספרה היצירתי ומעורר המחשבה "מועדון המכשפות הכי טובות" סדן מזמינה ומדריכה  אותנו איך ליצור את המקום הרגשי הבטוח, שכולנו זקוקים לו – ילדים ומבוגרים כאחד. מקום פרטי שבו מותר להגיד הכל "את כל המחשבות, הרגשות והדמיונות, הכי רעים והכי טובים, הכי עצובים והכי מפחידים". כך מתארת בסיפור נעם את המועדון, לחברתה רז. רז עצובה ממשהו שקרה לה בבית הספר ולא משתפת. נעם מזמינה אותה למועדון מסתורי, עם כל המחשבות הכי רעות שלה. שם, בביתה של נעם, יחד עם הדודה של נעם, טלטולה-מכשפולה, דמות משעשעת וחכמה, נפתח מרחב אינטימי, אמיתי ואמפאתי, בו חולקות שלוש "המכשפות הכי טובות" (על משקל החברות הכי טובות) סיפורים אישיים על כעס, עלבון, בושה, קינאה וגם על רגשות חיוביים שמתביישים לפעמים לשתף בהם, כמו התאהבות וגאווה.
הספר מציג גם כללים למועדון ומעלה שאלות מאתגרות למחשבה, כמו: מה אנחנו עושים עם רגשות ומחשבות שקשה לנו לשלוט בהם? עד כמה לגיטימי לשתף בהם, את מי ואיך? למשל, רז כועסת על המורה ובלב שלה אומרת "הלוואי שתמות". היא נבהלת מעצמה ומרגישה אשמה ובמועדון מקשיבים לה באמפתיה ועוזרים לה להבין מה מותר ומה אסור ביחס להרגשה שלה.
מה שמייחד את הספר הוא שהוא נכתב גם לקטנים וגם לגדולים.
בחלקו השני יש מדריך למבוגרים, שמתאר במונחים פסיכולוגיים פשוטים מה המשמעות הרגשית של מועדון כזה ואיך אפשר להיעזר בו עם ילדים ועם עצמנו. במובן זה, הספר יכול לשמש גם כלי עבודה מקצועי והוא נכתב ממקום אישי וגם מקצועי של הכותבת, פסיכולוגית בתל אביב ואמא בעצמה.
הספר נולד כחלק מסדרת ספרים ביתית, שנכתבו לילדיה של הכותבת, בהשראתם ובהשתתפותם (את הספר איירה בתה הבכורה של הכותבת, בת ה-14).

סקירת מחקרים על בדידות - מתוך מגזין הפ"י <
מחקר: אנשים בודדים חווים יותר כאב <
איך בדידות פוגעת בבריאות ?<
איך מפסיקים לפחד מבדידות? <


לרכישת הספר:
◊ עירית סדן iritsadan@bezeqint.net
◊ אמציה הוצאת ספרים mategna@co.il
לרכישת הספר ברשת (גם בגרסה אלקטרונית):
  - מנדלי מוכר ספרים ברשת
    

יום ראשון, 5 ביולי 2015

אפרים ברכה התאבד

תת ניצב אפרים ברכה, נשוי ואב לארבעה ילדים, החוקר מספר 1 בישראל, שנחשב לחוד החנית של חקירות ההונאה במשטרת ישראל, שלח יד הבוקר בחייו. 
בינו לבין הרב פינטו הייתה מערכת יחסים של מנהיג רוחני ומונהג. מאז שהוגש נגד פינטו כתב אישום, התנהל נגד ברכה קמפיין פרסומי רב עוצמה, שהתרכז בעיקר בפייסבוק, בדף מיוחד שנקרא: "אפרים ברכה - הסיפור האמיתי"
נקודת הראות של פוסט זה מתמקדת בהשלכות של המדיה החברתית על התאבדות נוספת של שליח ציבור, Civil servant, שהתייאש מכוחה העצום של מדיית ההמונים הדיגיטלית. אפרים ברכה היה אדם צנוע שהתרחק מהתקשורת, מי שהכיר אותו ידע שהתשוקה לפרסום ממנו והלאה. מפקדיו מספרים עליו שתמיד עמד בחזית, ללא חת, מול עבריינים בכירים, גם כאשר ניסו להעביר אותו ואת משפחתו למגורים במקום אחר כדי לשמור על חייו. 



בפעם הקודמת שהתרחש שיימינג בפייסבוק שהוביל לטרגדיה, התאבד אריאל רוניס, רכז שב"כ לשעבר שהואשם ע"י לקוחה במשרד הפנים בגזענות. גם היא העלתה פוסט בפייסבוק, שתכליתו להעלות את חוויתה הקשה לכאורה במהלך פנייתה לקבלת שירות במשרד. יום לאחר מכן הנחיתי את צוותו של רוניס, שהתגלה כמנהיג אמיתי שאפשר לעובדיו תחושה של חום וקרבה שלא הכירו אף פעם. 

מעבר לתהליך החקירתי שנוהל מול ברכה, מדובר בחלקה החשוב של התקשורת בנפילת רוחו של ברכה. הוא הוצב על המוקד, נחבט, נסקל וגונה, כאחרון העבריינים, על אף שלא נמצאו נגדו ראיות ולא הוגש נגדו כתב אישום. ברכה נשבר מהלחצים התקשורתיים הכבדים והחליט לסיים עם הסאגה שנקלע אליה בשנתיים האחרונות.
למרות שהנסתר רב עדיין על הגלוי, ניתן לומר בוודאות שההשפעה העצומה של המדיה החברתית נוטה לפולריזציה, קוטביות והקצנה פסיכולוגית, שעלולה לערער יסודות נפשיים גם אצל האנשים החזקים ביותר, כל זאת עוד בטרם נמצאה ולו ראיה אחת נגדם. הלכה למעשה, אין במחקר עדויות על קשר בין כוחותיו הנפשיים של אדם לבין עמידותו בפני לחץ כל כך אינטנסיבי.  

ועוד נקודה למחשבה לשליחי הציבור היקרים שלנו: אם אתם מתקדמים יפה בחיים, עושים חיל בקריירה שלכם ורואים פירות לעמלכם, וותרו על התרועעות במחיצתם של מנהיגים רוחניים כאלה ואחרים. האמת המוחלטת אינה מוחזקת אצל אף אחד, ואת כל מה שהשגתם עד היום השגתם בכפות ידיכם. אם יש לכם צורך בהתחברות רוחנית זה נפלא:  לכו עם המשפחה לבית הכנסת, הצטרפו לקהילה, תרמו והשתייכו אליה. עזבו את הרבנים הכריזמטיים ורבי הכוחות, כי מאחורי כל זקן ומתחת לכל כיפה עומד אדם כמו כל אלד מאיתנו - עם מאוויים, חולשות, פנטזיות ותשוקות. פשוט תאמינו בעצמכם, זה מספיק. 

החברה הישראלית עומדת מול קושי אמיתי שדורש התערבות ומניעה לפני המקרה הבא. 

איתן טמיר, פסיכולוג ומנחה קבוצות 

יום שבת, 4 ביולי 2015

חיזור כפייתי - איך מתמודדים עם מחזרים כפייתיים?

על מחזרים כפייתיים 

כשרובנו חושבים על חיזור בקשר זוגי, סביר שיעלה בנו חיוך נוסטלגי: בין אם היינו בעצמנו מחזרים ובין אם זכינו לחוויה של חיזור רומנטי מצד בן / בת המין השני, נוכל לייחס שפע של התרגשות וחיות להתרחשויות הללו. 
האמת היא שאנחנו גדלים לתוך תרבות שמקדשת חיזור רומנטי, בדרך כלל של גברים כלפי נשים. אגדות הילדים מלאות, למשל, בנסיכות שנכלאו בטירה וייחלו להגעתו של אביר אמיץ שיצליח להרוג את הדרקון המרושע ששומר עליהן. מחזות וטרגדיות עוסקים ביחסים בין גבר מחזר לאשה מחוזרת (כמו רומאו ויוליה) והשירה העברית עשירה אף היא בשירים המקדשים את מלאכתו של המחזר ("כשאת אומרת לא, לאמה את מתכוונת?"). 
חיזור כפייתי, לעומת זאת, אינו מעורר געגוע וערגה כלל וכלל. מי שהתנסה בחיזור כזה כאובייקט נחשק, יודע כמה קשה הוא התהליך ומורכב. רוב הנשים שחוזרו באופן כפייתי לא מתארות חוויה של התרוממות רוח וקבלת מחמאה, אלא של הטרדה של ממש. אכן כך, כאשר פרטנר פוטנציאלי מנסה לחדור לך לתוך העולם, למרות שהבהרת שזה לא מתאים לך, מתעוררים המון רגשות, אבל שמחה, ציפייה וכמיהה אינם ביניהם. 

חיזור קיים בטבע, ודאי אצל היונקים, ומוסבר היטב בתיאוריות אבולוציוניות. הוא נחשב לאחד התהליכים החייתיים היפים בחיפוש זוגיות פוטנציאלית בעונת הרביה. יש בחיזור גם מאבק, בעיקר בין זכרים, אך גם במאבק על נקבה בג'ונגל, יידע הזכר המפסיד לקבל את הגזירה ולפנות מקום עבור הזכר המנצח. במילים אחרות, בטבע אין חיזור כפייתי, יש חיזור שתוצאותיו מוכרעות די מהר ויש בו זוכים ומפסידים. 
אצל בני אדם, לעומת זאת, כמו בהרבה תופעות פסיכופתולוגיות אחרות, מופר האיזון הטבעי של חיזור ומופיע מנגנון אובססיבי, שמתלווה לעיתים גם בכפייתיות. האדם מחזר עם שפה ומחשבה מפותחות, מה שמקצין תהליכים טבעיים. 
מבחינה סובייקטיבית, מחזרים כפייתיים חווים קודם כל פגיעה עמוקה: מבחינתם, הם עשו כל שניתן כדי לזכות בפרטנר שלהם וזה בחר להתקדם ולהמשיך הלאה, בין אם לבד ובין אם יחד עם פרטנר אחר. הם מרגישים קורבנות, למרות שדרך הפריזמה של המחזור הם נתפסים לעיתים קרובות כתוקפנים.
בעולם הפסיכולוגי מתוארת פגיעה זו כ"פגיעה נרקיסיסטית", שבעקבותיה מופיעים תחושת זכאות וזעם נרקיסיסטי, המלווים על ידי קינאה רומנטית Jealousy וקנאה באחר Envy. במקרים קיצוניים מתרגמים הזעם והקינאה לאלימות של ממש (למשל בסרט "חיזור גורלי"), מעקב (Stalking) ואיומים בהתאבדות. החוק מגיב בד"כ באופן תקיף כלפי מחזרים כפייתיים, ושופטים אינם מהססים כיום להוציא צו הרחקה ולעיתים אף להוציא פקודת מעצר למחזר.  
בטיפול פסיכולוגי עם מחזרים כפייתיים עושים המטופל והמטפל דרך ארוכה בשני מישורים: ברמה הבסיסית, מנסים לצמצם את המגע בין המחזר לבין האובייקט המחוזר שלו, ברמה העמוקה יותר, מנסים לפענח מה הכאב המוקדם אותו משחזר המטופל בתהליך הקומפולסיבי. בדרך כלל, עובדים במציאות על הבנה והפנמה של ספרציה בין האדם לבין האחר, נפרדות שנדרשת גם בקשרים רומנטיים שמצליחים ויוצאים לפועל. 


מהי הפרעת חיזור (courtship disorder)?

Courtship Disorder, או בתרגום חופשי- 'הפרעת חיזור', היא מונח תיאורטי (שאינו מבוסס מחקרית, ולכן הינו תיאורטי בלבד) מתחום הסקסולוגיה, המאגד כמה סטיות מיניות תחת כובעו, ומציע שמקורן באינסטינקטים לא נורמטיביים של חיזור, אשר מופיעים בעיקר בקרב גברים. חלק מההפרעות הנכנסות תחת הפרעות החיזור. עפ"י התיאוריה, שנהגתה ע"י קורט פרונד, הן הנטייה להציץ לאנשים הנמצאים במצבים פרטיים או אינטימיים (מתקלחים, מקיימים יחסי מין), אקסהיביציוניזם- הנטייה להתפשט בפומבי ומול זרים, והנטיות החמורות מכולן- הנטייה להטריד מינית, לתקוף מינית ולאנוס.
במקרים מסוימים, גם הפנטזיה לבצע את המעשים האלה יכולה להיחשב כהפרעת חיזור. לסטיות המיניות הללו מאפיינים מסוימים משותפים, אטיולוגיה משותפת ואבנורמליות עם נקודות השקה. את הסטיות המיניות הנמצאות תחת קשת הפרעות החיזור ניתן לראות כהגזמה של דפוסי ההתנהגות הנורמטיבית. בעצם, האבנורמליות מתבטאת בהקצנת הנורמליות.  
עפ"י התיאוריה, קיימים ארבעה שלבים בתהליך החיזור הגברי, כאשר אבנורמליות באחד מהשלבים היא שיוצרת את הסטיות המיניות. בעצם, התיאוריה גורסת כי לא מדובר בהפרעות עצמאיות, כי אם במשפחת הפרעות הנובעות מאבנורמליות מסוימת בתהליכי חיזור טבעיים. הסטיות המיניות נוטות במקרים רבים להופיע בקו-מורבידיות, והסובל מאחת מהן נוטה לגלות גם התנהגויות המשויכות לסטיות אחרות המשתייכות להפרעת החיזור. העובדות האלה מחזקות את המחשבה שהסטיות אינן עצמאיות, כי אם משתייכות למשפחה רחבה יותר אשר טרם הוגדרה. התיאוריה למעשה מציעה הסבר חדשני לסטיות המיניות האלה, אשר הגורם להן ולקו-מורבידיות בו נוטות להופיע אינו חד משמעי.
בשלבי החיזור הגברי עפ"י התיאוריה הם מתחילים מחיפוש אחר פרטנר מיני, ומרגע שנמצא כזה- השלב הבא הוא יצירת אינטראקציות "קדם מגע" עימו, כדוגמת מבט עיניים או שיחה. מרגע שנוצרה האינטראקציה הראשונית, בשלב שלישי ינסה ליצור האדם מגע מסוג כלשהו, כדוגמת חיבוק או החזקת ידיים, מגע אשר בשלב האחרון- יתפתח לכדי למגע מיני מלא. כמובן שבמציאות, השלבים האלה אינם מגיעים מיידית אחד לאחר השני, לעיתים יכולים לחלוף חודשים מרגע יצירת האינטראקציה הראשונית ועד ליצירת המגע הראשוני, וגם לאחריו- יתכן כי המגע המיני, אשר מהווה את מטרת החיזור, כלל לא יתממש. בנוסף לכך, השלבים אינם דיכוטומיים, הם שלובים זה בזה, אין הכוונה היא שמרגע שעבר האדם לשלב המגע יפסיק את אינטראקציות ה"קדם מגע" שביצע. 


הבדלים תרבותיים בדפוסי חיזור

חשוב לציין כי חיזור הולם הוא תלוי קונטקסט תרבותי, תלוי במקום ובזמן. נורמות בעייתיות אשר נחשבות שגרתיות יחסית במדינת ישראל למשל, כדוגמת שריקה לבחורה העוברת ברחוב, לא בהכרח יתאימו במדינות מוסלמיות או במדינות אירופאיות. לחילופין, נורמות הנהוגות בשבטים אפריקאיים מסוימים, כדוגמת התהלכות בעירום- כמובן יחשבו עבירה פלילית במדינתנו. ניתן להבין מכך כי גם סטיות מיניות אינן מוגדרות באותו האופן במקומות שונים, דברים הנחשבים בגדר טאבו בחברה אחת הם מקובלים ושגורים בחברה אחרת. מסיבה זו, חשוב להתייחס להפרעות בהתאם לקונטקסט בו מתרחשות. בחברות בהן ההתנהגות המינית היא חופשית יותר וסגורה פחות- קשה יותר לזהות את הפרעת החיזור, וכן את הסטיות המיניות שתחתיה, במידה וקיימות.

תיאוריית הפרעות החיזור מצריכה מחקר מעמיק, כיוון והיא מעלה את הרעיון שקיים סינדרום שבכוחו להסביר חלק מהסטיות המיניות השכיחות והקשות ביותר שידעה החברה האנושית. במידה ואכן יימצא תימוכין מחקרי לתיאוריה, השלב הבא יעסוק בלהבין את מקורותיה. אם אכן קיים הסבר אשר נותן מענה לכמה מההפרעות ההרסניות ביותר הקיימות בחברה מדובר בנתון הרה גורל עבור רבים, שכן מרגע הבנת המנגנון- ניתן לפתח תוכניות התערבות שמטרתן להתמודד עימו ולמגרו. 

בין אם אתם בצד המחוזר ובין אם אתם בצד המחזר,
חשוב שתרימו טלפון ונדבר על הדברים, 
נעשה סדר וננסה להחזיר דברים לדרך המלך.

אל תהססו להתקשר להתאמת מטפל/ת 
במכון טמיר תל אביב או בקליניקות העמיתות בכל הארץ:
1-800-509-809 
מכון טמיר


כתבה: יעל טל




פוביה ספציפית לפי DSM-5

פוביה ספציפית לפי DSM-5   קריטריונים אבחוניים פוביה ספיציפית - קריטריונים מהי פוביה ספציפית? פוביה ספציפית היא פחד...