יום חמישי, 17 בדצמבר 2015

איך למצוא פסיכולוג טוב?












כיצד למצוא מטפל נפשי טוב? איך לבחור פסיכולוג?


מספר מפתיע של אנשים המעוניינים בטיפול נפשי וזקוקים לו, בוחרים שלא להתחיל בו. זאת, כיוון שאינם יודעים כיצד למצוא מטפל מתאים, כיצד בכלל להתחיל וכיצד ימצאו איש מקצוע בו יוכלו לתת אמון, במיוחד בנושאים הכה רגישים של עולם הנפש. בדיוק עבור מקרים אלו, הנה מספר טיפים ומילות עידוד, למחפשים ולמבולבלים.

מה נחפש בפסיכולוג קליני טוב?

בראש ובראשונה- נרצה שהמטפל יהיה מוסמך ומומחה לטפל בפסיכותרפיה פרטנית. במידה ויש ספק, חשוב לדעת גם ממי ניתנה ההסמכה. לצד זה, יש חשיבות לוותק שלו בתחום, ניסיונו, היכרותו עם האוכלוסייה אליה אנו משתייכים. מדוע זה חשוב? פסיכותרפיסט שמומחה לפסיכותרפיה בילדים, אינו בהכרח מומחה גם בטיפול למבוגרים, ולהפך. האוכלוסיות השונות, כאשר אחת ההפרדות העיקריות היא בין ילדים למבוגרים, מצריכות היכרות שונה וניסיון שונה, ולכן חשוב לדעת שהמטפל מנוסה בטיפול באוכלוסייה ממנה מגיע המטופל. חשוב לדעת באילו טכניקות מוסמך לטפל, במיוחד כיום, כאשר רבים מאיתנו מגיעים עם בקשה לסוג טיפול מסוים, כאשר לרוב סוג הטיפול אליו נכוון הוא טיפול CBT.

לא רבים יודעים שטיפול בשיטת CBT מצריכה הסמכה ספציפית, אשר אין לכל פסיכולוג, ויכולה להיות גם לפסיכותרפיסטים שאינם פסיכולוגים, כדוגמת עובדים סוציאליים.
לעיתים מעט קשה למצוא את המטפל המתאים, כיוון ובניגוד למרבית אנשי המקצוע האחרים- לרוב לא נוכל להשיג המלצות על פסיכולוגים ממטופלי עבר.
טיפול נפשי הוא דבר אינטימי ופרטי, וכמובן שלא נוכל לשאול אנשים, בעיקר כאלה שאינם קרובים אלינו מאוד, על חווייתם בטיפול ועל מערכת היחסים שנוצרה עם המטפל. עם זאת, אין זה אומר שמדובר בניסוי וטעייה, שצריך לפגוש מטפלים רבים עד שמוצאים את האחד. לרוב, חיפוש מושכל יחסוך דרך ארוכה ומתסכלת בדרך למציאת המטפל המתאים.


מה יעזור לך למצוא את המטפל המתאים?

  • היעזרות במכרים- הם האופציה הנגישה ביותר, ולעיתים האמינה ביותר. במידה ולמכרינו יש מטפל טוב, שניתן לסמוך עליו, וכמובן במידה שאנו סומכים עליהם- ניתן להיעזר בהם. עם זאת, חשוב לדעת שטיפול נפשי הוא מאוד אישי ופרטי, מצריך ריחוק מסוים של המטפל מחייו של המטופל. לא בטוח שנרצה לחלוק מטפל עם החברה הכי טובה או עם הבן דוד. במידה ואין מקור אחר, ניתן לפנות למטפל ולשאול לדעתו בעניין הקרבה, ולעיתים ניתן אף לבקש ממנו המלצה לאיש מקצוע מומלץ אחר.
כאשר מדובר בילדים, ניתן להיעזר ביועצת בית הספר או בדמויות חינוכיות, אשר לעיתים מכירות יותר כתובות אליהן ניתן לפנות בעניין הטיפול הנפשי.
  • במידה ומבצעים חיפוש באינטרנט, מומלץ לפנות לאתרים המאגדים תחתיהם מספר רב של מטפלים. גופים גדולים יותר הם לרוב אמינים יותר ויכולים להרשות לעצמם סינון רב יותר באנשי המקצוע המשתייכים אליהם, ולכן סביר להניח שניתן לתת בהם אמון.
  • במידה והחיפוש באינטרנט הניב אתר פרטי של איש מקצוע ספציפי, חשוב לסקור את האתר, לראות את המידע המפורט בו, אשר לרוב יכיל גם קורות חיים מצומצמים של המטפל.
  • לעיתים מקום העבודה או מקום הלימודים יכולים לסייע בדבר. במרבית האוניברסיטאות והמכללות יש יועצים אליהם ניתן לפנות, כמו גם במקומות עבודה רבים אשר מספקים שירותים, הכוונה וסיוע עבור עובדיהם.
  • מומלץ שלא לעצור את החיפוש לאחר שנמצא שם אחד, אלא לנסות להשיג מספר שמות ומספרי טלפון של מטפלים שנראים אמינים. למטפלים רבים, ובעיקר למומלצים שבהם, לוח זמנים עמוס ביותר, וייתכן שכך המצב גם אצל האדם המחפש אותם, ולכן לא בהכרח תימצא שעה מתאימה לשני הצדדים, והטיפול לא בהכרח יתאשר. מספר שמות בכיס יגדילו את הסיכוי להתחיל טיפול בהקדם.
  • לבסוף, חשוב להקשיב לאינסטינקטים. במידה ומריבים טלפון למטפל ולא מרוצים ממה ששומעים- חשוב לזכור שהחיבור עם המטפל הוא אחד הדברים החשובים בטיפול ולכן, אם אפשר שלא לבזבז את זמנכם ואת זמנו היקר- עדיף שלא לקבוע פגישת היכרות. זאת עם סייג קטן, שחשוב להיות סלחניים, ולהניח שאולי התקשרנו בזמן לא טוב, לא לשפוט את המטפל על דקת שיחת טלפון, כיוון וייתכן ותהיה זו החמצה גדולה. לצד זאת, רבים מעדיפים דווקא מטפל גבר או מטפל אישה, מטפל צעיר או מבוגר, קרוב לגיל האדם או רחוק ממנו, וחשוב לקחת את ההעדפה הזו כנקודת מוצא בחיפוש ולהתחיל ממנה.



חשוב שלא להתייאש מהחיפושים, גם אם לוקח זמן מה עד שהם מניבים תוצאות משביעות רצון. הטיפול הנפשי עם המטפל המתאים עשוי להביא את האדם להישגים עצומים, ולשיפור מהותי באיכות חייו.

יום ראשון, 25 באוקטובר 2015

איך משתחררים מהעבר ?


איך להשתחרר מעבר קשה ?

רבים סוחבים עימם מטענים כבדים מהעבר, אשר על אף היותם לעיתים רחוקים עשרות שנים מן ההווה- חותמם עדיין מורגש בחיי האדם ובעולמו הפנימי מידי יום. לעיתים המטענים הם בצורת רגשות חרטה על דברים שעשה האדם עצמו, תחושות אכזבה על דברים שהיו, משקעים ישנים בין קרובים, אירועי חיים קשים מן העבר כמו אובדן או מחלה, פרידות מן העבר ואף טראומות. 

לעיתים, אנו סוחבים מטענים מהם אנו מרגישים אחריות להשתחרר, למשל שחרור משקעים מן העבר בין בני הזוג לטובת שלום המשפחה, שחרור מטענים הקשורים בהורים ובמשפחה הגרעינית. לרוב, מטענים אלו, הקשורים ליקרים לנו מכל- הם הקשים ביותר לשחרור.

על שלכאורה העבר איננו עוד, רבים ממעיטים בעוצמה שעשויה להיות לו על ההווה. רבים אינם יודעים עד כמה עברינו הוא שמכתיב לנו את ההווה, עד כמה העולם הפנימי שהתעצב בעבר שולט בחיינו כיום ועד כמה חשוב להשתחרר מהיתקעויות מן העבר כיוון והן לא מאפשרות לנו להתפתח בכל מאודנו בהווה. היתקעויות מן העבר עשויות לגרום לנו להסתובב במשך שנים רבות עם רגשות קשים, לאמץ דפוסי התנהגות שליליים, להחזיק בסטריאוטיפים חסרי אחיזה במציאות חיינו. מטענים שאנו סוחבים עימנו מהעבר עשויים לגרום לנו להתייחס אחרת לאנשים, להתקשות להאמין בהם, לבחור להתרחק מדברים רבים ולא לתת לעצמנו להגיע למימוש מלא וחיי אושר.


אז כיצד ניתן, על אף כוחו המשמעותי של העבר על חיינו, להניח לו, להשתחרר מהמטענים הישנים על מנת שלא יפריעו לנו בחיי ההווה?

לצערנו, אין לכך תשובה פשוטה. העבר מעצב  את אישיותנו ואת מסלול חיינו, הוא הופך במידה רבה לחלק בלתי נפרד מאיתנו ופועם בנו מבלי לעצור. לכן, במקרים רבים להשתחרר מן העבר אין פירושו להניח את העבר באמת מאחור, כי אם ללמוד לחיות לצד מטעני העבר, לשחרר את הרגשות הקשים שהם מעוררים באדם, לקבלם כחלק בלתי נפרד מהחיים והנחתם במקום המיועד להם- במקום בו אינם פוגעים באיכות חייו של האדם.

כשיש מטעני עבר עליהם יודע האדם להצביע, חשוב מאוד שיברר עם עצמו את המטענים, מדוע כה כואבים וכבדים, האם עדיין רלוונטיים, האם משהו השתנה מאז- באדם עצמו, ביקרים לו או בחיים עצמם. חשוב לזהות כיצד המטענים משפיעים על האדם בחיי היומיום שלו, האם מפריעים לו במערכות יחסים קרובות, בהתקדמות המקצועית, ומדוע כך הדבר.
לאחר הבירור, חשוב לבדוק מה ניתן לעשות בעניין, האם יש דפוסי התנהגות שניתן לשנות, האם יש עם מי לדבר על מנת להקל במשקעים, האם ניתן לבצע להם "תיקון" כלשהו. לעיתים, "תיקון" או התנסות מחודשת עשויה להוכיח לאדם שעברו אינו שולט בו כמו שחשב, מה שאכן יעזור לו להניח לעברו.
לשחרר את מטעני העבר זו משימה לא פשוטה, אשר במידה רבה אינה לגמרי אפשרית אך עם זאת- מאוד חשובה. לכן, במידת הצורך- יש מקום לפנות לייעוץ מקצועי. מטפלים מתחום בריאות הנפש מבינים את חשיבות העבר על חיי היומיום של האדם, ולכן עוסקים בו מידי יום. שיטות טיפול מגוונות יכולות לסייע לאדם להשתחרר ממטעני העבר, ומפתיע לגלות שרבות מהן כלל אינן כוללות נבירה מתמשכת בעבר עצמו. קיימים טיפולים מסוגים שונים המתמקדים בהווה, בעשייה עכשווית, ביצירת שינוי ממשי, מעשי ואקטיבי- מבלי חזרה לשורשים.
כל אדם יכול למצוא את המתודה הטיפולית המתאימה לו ביותר על מנת לשקם את חייו מהריסות העבר. על אף היות העבר חלק בלתי נפרד מאיתנו, ניתן לחיות לצידו, ללמוד ממנו ולגדול בעקבותיו, במקום לחיות בצילו ותחת איומו.

יום שבת, 26 בספטמבר 2015

על שקרנים פתולוגיים | טיפול פסיכולוגי בשקרנות כפייתיית

שקרנות כפייתית - טיפול בשקרנים פתולוגיים

ֿ
במבחני אמינות, כמו גם במבחני אישיות שונים, נשאלת לעיתים השאלה "האם שיקרת פעם?". אדם שעונה "לא" נחשב כשקרן. במלים אחרות, כולנו אמורים להכיר בזה שלא תמיד דיברנו אמת וששקרים הם חלק בלתי נפרד מהיותנו אנושיים. יש כאלה שמתפייסים עם עצמם דרך "שקרים לבנים", יש מי שמרשה לעצמו מדי פעם לא לומר אמת ויש מי שמשקר רק במצבים הכרחיים. 

אבל שקרנות כפייתית, המוכרת גם כשקרנות פתולוגית, הינה הפרעה נפשית של ממש, הגורמת לאדם לשקר ללא הפסקה. השקר הופך להיות דרך חייו של האדם, מנהג קבוע, ולרוב ללא סיבה ממשית לשקר. כלומר, האדם אינו מפחד לפגוע, להיפגע, או כל סיבה אחרת אשר עשויה לגרום לאנשים לשקר. במרבית המקרים, השקרנות הפתולוגית מעידה על הפרעה נפשית עמוקה יותר ממנה סובל האדם.


שקרן פתולוגי
העיניים לא משקרות
שקרנות פתולוגית היא צורך כפייתי לשקר, המתחיל לרוב כבר בגילאי הילדות והופך להיות התשובה לכל שאלה שנשאל האדם, ואחד מהרגליו הבסיסיים. 

איך לזהות אדם שמשקר ?

  • השקרן הפתולוגי אינו חושב על מחיר השקר, על האם יפגע בעצמו ובאחר. לא משנה לו מה אמת ומה שקר, או ההשלכות לכך. זאת, לא מתוך רוע, כי אם מתוך חוסר שליטה ודחף כפייתי לשקר.
  • השקרן הפתולוגי משקר לגבי דברים משמעותיים וזניחים כאחד, השקר הוא דרך חייו ולרוב אינו מתבטא בתחום ספציפי אחד. כלומר, האדם יכול לשקר לגבי שאלות פשוטות ותמימות כדוגמת מה אכל לארוחת הבוקר, וגם לגבי שאלות משמעותיות מאוד, כמו למשל האם יש לו הורים ומשפחה והאם זקוק לעזרה.
  • השקרן הפתולוגי עשוי להאמין בכל ליבו לשקרים שמספר, ואינו בהכרח מחובר למציאות האובייקטיבית.
  • לאדם אין סיבה נראית לעין לשקר, והוא גם אינו יודע לדווח על סיבה כזו.
  • שפת גוף: שקרנים נוטים להסמיק בזמן אי אמירת אמת
  • לפעמים השקרן אינו אדם מניפולטיבי ואינו יודע לדווח על מניעים מניפולטיביים, הדבר מעיד על כך שהשקר הוא הרגל עבורו ולא נועד להשגת מטרה כלשהי.
  • השקרן אינו מצליח לשמור על עקביות בסיפורו.
  • לעיתים, השקרן הפתולוגי מאוד מעוניין בתשומת לב ומספר שקרים באופן אקטיבי לכל מי שמוכן לשמוע.
  • לעיתים, השקרנות הפתולוגית מופיעה יחד עם בעיה נפשית אחרת אותה הוא מעוניין להסתיר, כגון התמכרות לסמים, לאלכוהול, להימורים, או הפרעות אכילה.
  • לרוב, כשייתפס בשקר- השקרן הפתולוגי יודה ששיקר ויספר את האמת.
חשוב להבהיר שהשקרנות הכפייתית, על אף שאולי נשמעת קושי נקודתי יחסית, הינה הפרעה נפשית קשה ביותר, הפוגעת בכל תחומי החיים. השקרן הכפייתי אינו יכול לעבוד, אינו יכול לשמור על מערכות יחסים תקינות ובוודאי שאינו יכול ליצור מערכות יחסים חדשות. לעיתים, קרוביו של האדם אינם מבינים ואינם מקבלים את ההפרעה ממנה סובל ומפנים לו עורף, השקרים שלו פוגעים בהם, למרות שלא הייתה לו כל כוונה לכך. לכן, השקרנות הפתולוגית מייצרת מצוקה ממשית הדורשת התערבות טיפולית מקצועית.

כתבה: יעל טל

איך מטפלים בשקרנות כפייתית?

בדומה לכל בעיה נפשית, השלב הראשון בטיפול הוא הכרה בבעיה. מרגע שהאדם מכיר בבעייתו- הוא עשה צעד משמעותי אל עבר הריפוי. לאחר מכן, איש המקצוע צריך להבין מה יצר את הבעיה, והאם היא מלווה במצוקה רגשית נוספת או הפרעות רגשיות נוספות. כאמור, שקרנות כפייתית קשורה לעיתים להפרעות אישיות שונות, בעיקר לאישיות אנטי סוציאלית, להתמכרויות ולהפרעות אכילה. כאשר הבעיות מהן סובל האדם ברורות, מאובחנות ומוגדרות, קל יותר להחליט על מערך הטיפול המתאים: סוג הפסיכותרפיה וטיפול תרופתי פסיכיאטרי במידת הצורך.

הטיפול בשקרנות כפייתית יכול להיות פרטני אך גם קבוצתי. האדם לעיתים מובך מאוד מההפרעה שהתגלתה, עליה לא הייתה לו שליטה בשום מידה, ומפגש עם אחרים אשר סובלים מהפרעה דומה יקל על תחושת המבוכה והבושה הקשים שחש, ויסייע לאדם לפתוח את ליבו ונפשו לריפוי. 

מארק טווין הגאון אמר פעם שמי שדובר אמת אינו צריך להשקיע בזכירת הדברים שאמר. כשניתחתי בבלוג מיוחד את העונה האחרונה של הישרדות, כתבתי:

"הזכרון של חברינו בהישרדות, אוהו, כמה שהוא סלקטיבי ודורש זכירה. אילו היינו מונים את הסתירות הפנימיות שעלו במהלך פרקי העונה, היינו מגיעים לגיבוש של דמויות מניפולטיביות למדי. צריך לזכור שהיאחזות של אנשים בצדק ואמת משקפת לא אחת סיבות הרבה יותר עמוקות. המרדף הצדקני בעקבות אמת וצדק עלול לשמש רציונליזציה (עמידה למדי) בפני תוקפנות, קינאה וצרות עין.
טילטיל, למשל, בכל פעם שהוא מבטא את דבר השבט דרך נפשו המיוסרת והמעונה, משלב בטקסט את אשתו והילדים כארגומנטים לחיזוק עמדתו. טילטיל אינו רמאי, אבל האם הוא אינו משקר? האם המחוות של "הערס", אלה שעולות מדי פעם בשילוב מודגש "חית" ו"עין" גרוניות, הן אמיתיות? האם כאשר הוא מתקומם על ההתייחסות כלפיו כטיפש, לעומת המצבים בהם הוא מאמץ בתבונה חזות של טיפש, אינה אסטרטגיה שקרית? אבל נעזוב את טילטיל, האם חברות ההפקה של תכניות הריאליטי דוברות אמת כאשר הן מציתות את תקוות המשתתפים לחוויה מתקנת של הפגיעות הנרקיסיסטיות שלהם?"


"זה לא מוזר שאני אוהב שאנשים ירמו אותי כדי לצחוק על חשבון
אלה שחושבים שאני לא יודע שהם מרמים אותי?"
- ג'ובראן חליל ג'ובראן

אנשים, קבוצות וארגונים משקרים בכל מיני דרכים. לא רק בתוכן. שקרים שמתבטאים במילים הם הכי פשוטים, ולדעתי אף נסלחים וגלויים יותר לעומת שקרים שהמשקר אינו ער להם (ולכן משקר גם לעצמו). אלה, השקרים הלא מודעים, מכאיבים הרבה יותר, פוגעניים הרבה יותר: שקרים של בן זוג שאהבתו דעכה אך מתקשה לקבל החלטה לוותר על ה"נכס" ולשחרר לחופשי את בת זוגו, שקרים ראשוניים של מערכת או ארגון שלוקים במוסר כפול, שקרים של מורים, מחנכים מטפלים, who do'nt practice what they preach, שקרים של חיצוניות לעומת פנימיות, שמוליכים אנשים לתהליכים של שנאה והרס עצמיים. יש עוד המון. לכן ניתן לומר שכולנו קצת שקרנים. 
וילפרד ביון (Bion), פסיכולוג קליני שנאבק יחד עם המטופלים שלו על חיפוש האמת הפנימית שלהם, דיבר על הצורך העמוק של הנפש ב'אמת', צורך כל כך חשוב, שביון השווה אותו לצרכי הגוף במזון ובשתייה. 


נסיים בחיוך, בשקרים של אנשים שאוהבים, שמשקרים לעצמם ולעיתים לבני
זוגם. יצא מזה שיר מדהים שכתבה תרצה אתר, בביצוע של יהודית
רביץ:







יום ראשון, 23 באוגוסט 2015

היכולת לאהוב

על היכולת לאהוב
כתבה: טלי בורלא גלילי 


לאהוב, האם זו יכולת נרכשת או מולדת? האם ניתן לפתח אותה?
למה מתכוון אדם שאומר שהוא אינו יכול לאהוב?
למה מתכוון הדובר בשיר "Giant love" כשהוא אומר שאינו יודע מהי אהבה?
היכולת לאהוב קשורה ביכולת להיות נאהב.




Giant heart/ The Angelcy
Oh my darling babe,
take me in your arms,
don't let me be a stranger.
Oh, I
wish I'd find
a giant heart to crawl up inside and sleep,
where everything is still,
where there is no more war,
where everything is one.
In your arms, where everything is one,
In your arms I shine.

I wish my heart was bigger,
It wouldn't get flooded,
I wish that I could love you all the time.

I don't know what love is,
but I know when I'm touched,
and it's never enough,
and it's always too much,
and your body's an island of warmth
in the cold ocean.

Carry me home when it starts to get dark,
carry me home when I run out of luck,
Carry me home when it's over.
(I wish that I could love you all the time)
But everyone dies alone.
I wish that I could love you all the time.

Oh my darling babe,
take me in your arms,
don't let me be a stranger.
Don't let me be a stranger

הדובר בשיר מתאווה ללב ענק, שיוכל לשכון בתוכו, האם הוא מתכוון לאהבה?
נדמה שהוא מתאווה לחיבוק
הכמיהה למישהו שיחזיק, יכיל ויחבק מוכרת לכולנו ופוגשת אותנו פה ושם על ציר הזמן
אך בשיר נשמע שיש כמיהה לחיבוק בראשיתי, לחיבוק סימביוטי
בו קיים אחד
ולא שניים
אין אני ואתה
חיבוק כמו של אם וילד מעורבבים
בלי טיפה של נפרדות או של זרות
אם אשר מכווננת לילדה, אוהבת אותו כל הזמן, קוראת את צרכיו ומתאימה עצמה באופן מושלם ומלא, בלי גבולות, בלי ניגודי אינטרסים, בלי מלחמות, התאמה טוטאלית
איזו תחושת שלווה וביטחון יש במצב הזה, "תחושה אוקיאנית" לפי פרויד
אך איזו אמא יכולה לאהוב באופן הזה כל הזמן (לכל חופשת לידה יש סוף...), ומזל שכך, כי עם הזמן הילד גדל ושואף לנפרדות, היכולת שלו לשאת תסכול של צרכיו מתפתחת, ובמקביל גם היכולת שלו לשאת נפרדות ולהכיר בקיומו של האחר ושל צרכיו.
אם הסימביוזה נמשכת ואין נפרדות, או שהיא נגדעת מוקדם מדי, הילד לא יכול לאהוב באמת,
כי בשביל לאהוב בצורה בוגרת צריך להיות מסוגל להכיר באחר, צריך שניים.
תאוריות פסיכולוגיות מסוימות עשויות להסביר את הקושי של הדובר בשיר לאהוב בקשרים המוקדים שלו עם אמו. יתכן שהחוויה הסימביוטית הראשונית שלו עם אימו נגדעה מוקדם מדי עבורו, או בקצב שלא מותאם לו, באופן שלא איפשר לו מקום לאחר, להכיר בו, כי הצרכים שלו עצמו לא סופקו ונותרו עוצמתיים מדי לוחצים.
לאורך השיר נשמעים שני קולות. בהתחלה כל קול נפרד וברור, ואז הם מתערבבים באופן מעט דיסהרמוני, לא מבחינת הצליל דווקא, אלא מכיוון שקשה לעקוב מה כל קול אומר. כדי לשמוע אחד, צריך להתעלם מהשני. כאילו יש מקום לקול אחד בלבד. ואז לרגע הקול הנשי נשמע לבד, ומשם יש הרמוניה נעימה, יש שני קולות נפרדים אשר מתמזגים באופן הרמוני בחיבוק אוהב.
אז מה קרה לקולות? איך התאפשר התהליך שהוביל לאהבה של שניים?
אחרי שהקול הגברי מביע את כמיהתו ללב ענק, הקול הנשי מביע את המגבלה שלו בלמלא את הצורך הטוטאלי, ומכאן מתחילה הדיסהרמוניה.
הקול הגברי מתעקש על הכמיהות שלו
ועל אף שהקול הנשי מבין אותו, מבין שהוא צריך אהבה טוטאלית, הוא לא יכול ליהנות מההבנה שלה, מהאהבה שלה, כי היא חלקית ולא טוטאלית כמו שהוא צריך
לא ברור שהוא בכלל יכול לשמוע אותה, לשמוע קול אחר...
בשלב מסוים הוא מגיע להכרה הכואבת בנפרדות ("כל אחד מת לבד") וחוזר עליה שוב ושוב ושוב
ומהמקום הזה, הנפרד, מתאפשר לו לשמוע את הקול הנשי שוב
להקשיב לו, וליהנות ממנו
בסוף השיר שוב עולה הרצון לא לחוש "זר" "אחר", להתמזג בחיבוק סימביוטי, אבל יש הרמוניה בין הקולות,
יתכן שהדובר בשיר לא יוכל להשתחרר לגמרי מהרצון להתמזג באופן סימביוטי, אבל אולי דרך התזוזה שעשה בקשר עם בת זוגו, הכמיהה להתמזגות הפעם היא ממקום בוגר יותר
קראו על אלקיסיתמיה - אנשים שמתקשים להרגיש


יום שלישי, 18 באוגוסט 2015

פחד לקראת גיוס לצה"ל

פחד לקראת גיוס, התמודדות וטיפול
הגיוס לצבא, עימו מתמודדים הצעירים מיד עם סיום התיכון, מהווה שינוי משמעותי וחד בחיי הצעירים. לכן, אין זה מפתיע שהדבר מלווה בהתרגשות, חרדה, לחץ וחששות רבים. הקשיים שחווים צעירים רבים לקראת הגיוס הם מגוונים, כאשר הנפוצים בהם:
  • פחד מהמרחק מהבית, מהלינה מחוץ לבית, מההגבלה על היכולת לתקשר עם המשפחה והחברים בתקופת הטירונות וההכשרה לתפקיד.
  • פחד מהתפקיד שעומד הצעיר לקבל, אשר עלול להיות כזה שלא ירצה, או לכלול תנאים בהם אינו מעוניין לשרת.
  • פחד מגיוס לקרבי, משירות באיזורים מסוכנים בטחונית, פחד מההקרבה העצמית העצומה.
  • פחד להיתקל בקשיים חברתיים, לא להצליח לבנות קשרים חברתיים שיעזרו לצעיר לעבור את השירות הצבאי המאתגר, פחד להיות לבד עם הקושי והלחץ העצומים.
  • פחד מכניסה למערכת נוקשה, מחייבת, היררכית, בעלת חוקים קפדניים, ממנה לא ניתן לצאת.
וכמובן שקיימים פחדים רבים נוספים. חשוב שלא להמעיט בעוצמת הפחד שחש הצעיר, היוצא ממערכת החינוך המקלה והתומכת, השומרת על כל ילד וילד וקיימת במיוחד עבורו, ועובר למערכת בה הוא משמש בורג קטן וזניח, אשר צריך להתאים עצמו למסגרת הנוקשה.
האזינו לשיר המדהים של איתן אורן, שוודאי יעניק לכם תחושה שאפשר להבין אתכם:



זה אתה בדרך הזאת לבד, ביחד עם כולם
גם אתה נושא איתך חלום אחד שנושא אותך לאי שם
בעיניך הכל כמו בסרט נע, גם החושך גם האור
והאמא שנתנה בידך את בנה, מביטה בך שנה אחר שנה.

רצים רצים המבטים בעיניים,
אל מעבר לחומה עד לכלות הנשימה
רצים רצים המבטים בעיניים,
עד לגבול האחרון בין תקווה לחידלון
אל סופי הנעורים, התמימים האחרים.

כבר הגיע תור המלחמה שלך, בגרת בשנים
לעתים דומה שהמסע כבד לך ודמעה על הפנים
גם הבית לא יחזור להיות מה שהיה, הלילות יותר קרירים
אז אתה שואל בשקט את עצמך, אם מסע כזה היה כדאי, כדאי?

רצים רצים המבטים... 
(מתוך שירונט)
מרבית הצעירים מצליחים להתמודד עם הפחדים באמצעות עזרים שונים שיכולים להקל על הפחד. עצם העובדה שכל הצעירים מתגייסים במהלך אותה תקופה של עד כשנה מתום לימודיהם, מאפשרת להם להתמודד ביחד עם קבוצת השווים שלהם, לעכל ולעבד ביחד את החששות. בנוסף לכך, ניסיון של קרובי משפחה ואחים גדולים מוסיף להרגשה ש"כולם עברו את זה", ומגביר את תחושת המסוגלות של הצעיר.
עם זאת, צעירים רבים סובלים מאוד מהחרדה שלקראת הגיוס, הופכים לרגזניים יותר, זועפים יותר, נקלעים למריבות מיותרות, מתוחים מאוד, לעיתים שומרים על מצב רוח ירוד לאורך זמן. צעירים אלה, רואים בצבא לעיתים קרובות מכשול שלא יצליחו להתמודד עימו, או שיצליחו אבל יסבלו מאוד. הפחד מהסבל או מתחושת חוסר המסוגלות להתמודד מעוררות מצוקה גדולה בקרב הצעיר, שאין לו שום מנוס מהכניסה למערכת הצבאית ממנה כה חושש.
חשוב להדגיש כי העובדה שהצעיר מרגיש שאינו מסוגל להתמודד עם השירות הצבאי, כלל אינה אומרת שאכן אינו מסוגל. על אף שיש מקרים בהם צעירים ספציפיים לא מצליחים להתמודד עם המערכת ונפלטים ממנה, רובם המוחלט של החיילים צולחים את השירות בצורה יציבה. לכן, במקרים של צעירים שחרדים מאוד מהגיוס לצה"ל, חשוב שלא להיבהל ולהחליט ש"הילד לא יצליח", כי אם לשדר תחושת חוזק וחוסן, להעביר לצעיר תחושה שההורה בטוח שהוא מסוגל ושיצליח, אך שאינו משאיר אותו לבד עם הפחד והחששות הקשים.

במקרים אלה, חשוב לתמוך בצעיר החרד על מנת לאפשר לו כניסה רגועה, שלווה ובטוחה יותר למערכת הצבאית, כך שיוכל להסתגל אליה ביתר קלות. טיפול נפשי לחיילים הינו אחד האמצעים היעילים להחזרת תחושת השליטה לחיים, לחיזוק תחושת המסוגלות ויכולת ההתמודדות, להכנסת החרדות לפרופורציות המתאימות, לחיזוק הדימוי העצמי וכמובן- לקבלת תמיכה מקבלת, חמה וחסרת שיפוטיות המקבלת את הפחדים של הצעיר. במרבית המקרים, מספיק טיפול דינמי קצר מועד, שאורכו נקבע מראש והינו לרוב של עד כ-12 פגישות טיפוליות שבועיות, על מנת להקל משמעותית על החרדה שחש הצעיר מהמסגרת הצבאית וכן להעצים את תחושת יכולת ההתמודדות שלו עימה. טיפול מסוג זה מתמקד בהווה, בעשייה פרקטית, בהקניית כלים פרקטיים להתמודדות. תוך תקופת זמן קצרה, אשר חוסכת להורים ולצעירים משאבי זמן וכסף, איכות החיים של הצעיר, מצב רוחו ועמידותו בפני הלחצים שחווה, יכולים להשתפר לאין שיעור. לכן, חשוב שלא להשאיר את הצעיר לבדו עם הקושי ממנו אינו יכול לברוח, ובמידת הצורך, לפנות לטיפול רגשי, שיעצים את כוחותיו ויקל על מצוקתו.

יום שבת, 15 באוגוסט 2015

טיפול פסיכולוגי לחיילים בסדיר

פסיכותרפיה קצרת מועד לחיילים

עם הגיוס לצבא, נמצאים הצעירים לקראת סיום גיל ההתבגרות, בתקופה של חיפוש זהות עצמית ייחודית. השירות הצבאי, קוטע במידה מסוימת את תהליך חיפוש הזהות של הצעיר ומכניס אותו למערכת רוויית לחצים וחוויות מחשלות, אשר לעיתים מביאים אותו למצבי מצוקה.
השירות הצבאי מעלה כמה מצוקות השייכות למרבית החיילים. בראש ובראשונה, השירות הצבאי הינו שירות חובה ואינו מתגמל כלכלית, השירות למעשה מכתיב לצעירים כיצד יראו חייהם לתקופת זמן ארוכה של שנתיים-שלוש, ולצעירים רבים מדובר במוקד מתח ולחץ כבדים. בנוסף לכך, השירות הצבאי מכריח את הצעיר להיטמע בחברה חדשה, אשר לא בחר לעצמו ולא בחרו לו הוריו כמו שהיה עד אז בחייו. הוא נכנס לתפקיד אשר במקרים רבים כלל לא בחר עבור עצמו ולא בטוח שרצה בו. בנוסף לכך, החייל הפשוט הינו בורג קטן במערכת גדולה, השירות מאפיין תחושת "התאיינות", מחיקת העצמי למען מטרה גדולה יותר ממני, דבר שקשה לצעירים רבים לקבל. כל אלה, עוד לפני שבכלל הזכרנו את הסיכון שלוקחים על עצמם חיילים קרביים, ההקרבה הפיזית העצומה, הקשורה באימונים גופניים מפרכים, שעות שינה מעטות והידיעה שכל האימונים נועדו למטרת לחימה עתידית, וכיוצא בכל אלה. מרבית התפקידים הצבאיים כוללים עבודה תחת לחץ רב, שרשרת פיקוד ארוכה ועמידה ביעדים. כך, יוצרת המערכת הצבאית מוקדי דחק רבים עבור הצעירים הבוסריים, אשר צריכים להפוך לבוגרים בין רגע, מיד לאחר סיום שנות הלימודים המקלות. המערכת הצבאית הינה נוקשה ובלתי מתפשרת, כיאה למערכת שמטרתה להגן על המדינה מפני רודפיה, אך לעיתים, לפרטים המרכיבים אותה קשה לעמוד במשימה מבלי רגעי שבירה.    
מחקר שנערך בחיל הרפואה ובמכללת רופין מצא מאפיין פסיכולוגי הנקרא "תחושת התמלכדות", שמעלה מאוד את הסיכון להתאבדויות בקרב חיילים. בעקבות כך בחיל הרפואה כבר החלו לנסות לאתר חיילים הסובלים מאותה תחושת "אין מוצא". חשוב להדגיש כי המצוקה שמייצרת המערכת הצבאית אינה שמורה רק לבעלי התפקידים המשמעותיים ביותר כדוגמת הלוחמים הקרביים. גם "ג'ובניקים", אשר לעיתים ממלאים תפקידים זוטרים וחסרי חשיבות לדעתם, יכולים למצוא עצמם תחת לחצים כבדים ולהיקלע למצוקה נפשית. לכן, כל חייל בכל תפקיד עשוי להזדקק לתמיכה רגשית בשלב כלשהו בשירותו.
סוגים שונים של פסיכותרפיות מתאימים לחיילים, אך עם זאת, לאור מגבלות המסגרת הצבאית, טיפול קצר מועד הינו יעיל ונוח במיוחד. טיפול קצר מועד, אשר אורך לרוב כשתיים עשרה פגישות טיפוליות, הינו ממוקד מטרה, מתמקד בהקניית כלים פרקטיים למטופל בהתמודדות עם בעיותיו. למרבית החיילים אין זמן או אנרגיות לטיפולים נפשיים ממושכים, הם זקוקים לכלים להתמודדות עכשיווית, ולא בעוד שנה, ולכן טיפול קצר מועד נותן להם את הכלים המהירים והיציבים ביותר. החיילים הצעירים, אשר הינם במרבית המקרים אוכלוסייה בריאה שנחשפה ללחצים גדולים מכוחותיה, זקוקים לטיפול ממוקד להתמודדות עם הבעיות האקטואליות ביומיום שלהם, וזה בדיוק מה שמעניק להם טיפול קצר מועד.
עבור חיילים רבים, המערכת הצבאית הינה יקום מקביל ל"אזרחות", יקום מקביל לשאר העולם שאינו חלק מהמערכת. על אף שהמסגרת הצבאית מעניקה לחייליה אופציה להיפגש עם קב"ן (קצין בריאות הנפש, אשר הינו המקבילה הצה"לית למטפל פסיכותרפי), רבים בוחרים שלא לגשת אליו, כיוון ורואים בו חלק מהמערכת אשר כה מכבידה עליהם. לכן, במקרים רבים, חיילים רואים בטיפול קצר מועד אזרחי כ"גיחה למציאות". היציאה מהנוף הצה"לי, הפגישה עם מטפל אזרחי אשר נמצא מחוץ למערכת הצבאית, מאפשרות לחייל להתבונן בקשייו ובדרכי ההתמודדות שלו מבחוץ, לקבל פרופורציות נכונות יותר ולרכוש דרכים אדפטיביות יותר להמשך השירות הצבאי התקין.

קב"ן או פסיכולוג פרטי - מה עדיף? קב"ן, ראשי תיבות של קצין בריאות הנפש, הוא קצין בשירות קבע בצה"ל העוסק, בהתאם לשמו, בבריאות הנפש של החיילים. הקב"ן הוא איש מקצוע, לרוב פסיכולוג או עובד סוציאלי, והוא המענה הצה"לי לבעיות רגשיות ולקשיים עימם מתמודדים החיילים. החייל יכול לבקש לראות קב"ן, ומפקדיו יכולים להפנות אותו אליו, כאשר החייל מתלונן על בעיות רגשיות שונות. הקב"ן עוסק בקשיי הסתגלות לצבא, ליחידה, להתמודדות עם חרדה, דיכאון, וקשיים רגשיים נוספים. למרות שלכאורה, הקב"ן הוא איש מקצוע לכל דבר, תפקידו קיבל משמעות מעט שלילית עם השנים. חיילים רבים פונים לקב"ן על מנת לקבל פטור מהצבא או הקלות בתנאי השירות, ומפעילים מניפולציות שונות על מנת להשיג זאת. הדבר הוביל לביקורת על כך שקב"נים בצבא מתעסקים בעיקר בבעיות מסוגים אלה, ופחות בטיפול שוטף בחיילים שזקוקים לכך. כך, חיילים רבים "מן השורה" מחליטים שלא לפנות לקב"ן, למרות שסובלים מקשיים רגשיים לסוגיהם והוא המענה היחיד שעומד לרשותם ומסופק להם ע"י הצבא. חיילים רבים המתמודדים עם קשיים רגשיים, שקשורים לשירות הצבאי או לחייהם האזרחיים, או לשילוב בין השניים, מתלבטים האם לפנות לטיפול נפשי, ובמידה ויפנו- האם לקב"ן היחידה או לאיש מקצוע פרטי. אז מה בעצם ההבדל בין השניים, וכיצד מחליטים לאן לפנות? בראש ובראשונה, חשוב לציין כי מבחינה מקצועית- לא אמור להיות הבדל בין קב"ן לאיש מקצוע פרטי. הקב"ן גם הוא איש מקצוע, אשר אמור להיות מנוסה ומוסמך לטיפול בקשיים רגשיים עימם מגיעים החיילים. לכן, כשמדובר בשאלה כיצד לבחור את המטפל הטוב ביותר, חשוב לדעת שלא אמור להיות הבדל מהותי בין השניים שאינו מקרי בלבד. אז מה בכל זאת שונה? חיילים רבים חשים מצוקה רבה תחת המערכת הצבאית הנוקשה, והכה שונה מכל דבר אחר שעשו באזרחות לפניה. יש המרגישים שהקב"ן הוא עוד קצין, עוד פנים ששייכות למערכת ומייצגות אותה, ולכן האינטרס שלו אינו טובת החיילים כי אם טובת המערכת. במקרים אלה, שהחייל מרגיש שהפנייה לקב"ן לא תסייע לו להתמודד עם המערכת אליה היה מחויב להיכנס, יש מקום לפנות לפסיכותרפיסט פרטי. איש מקצוע פרטי מתחום בריאות הנפש הינו חיצוני למערכת הצבאית ובוודאות חף מאינטרסים לגביה. לעיתים, דווקא דמות חיצונית למערכת הצבאית תוכל לספק לחייל פרספקטיבה מציאותית יותר, להחזירו לפרופורציות נכונות ומותאמות יותר. גם כאן, חשוב להדגיש כי מדובר בתחושה אישית של החייל, ובהכרח לא באמת אובייקטיבית בכל הקשור לכך שהקב"ן מייצג את הצבא ולא את רווחתו הנפשית של האדם. פחד נוסף של חיילים ומפקדים רבים, הוא שפנייה לקב"ן תפגע בקידום צבאי אליו שואפים. כלומר, מפחדים שהמפגש עם קב"ן, והאפשרות לכך שיאבחן קושי רגשי מסוים או יעניק הקלות מסוימות, ימנעו מהחיילים להגיע לעמדת פיקוד, לצאת לקורס קצינים, להתקבל לשירות בקבע וכיוצא באלה. חשוב לדעת כי חשש זה אינו לגמרי מבוסס ושאין מטרתו של הקב"ן "לשים רגל" לחיילים, כי אם לאבחן קשיים רגשיים קיימים ולטפל בהם. עם זאת, לאור החשש הכבד הזה, חשוב לזכור את אופציית הפסיכולוג הפרטי הקיימת באזרחות, והינה משוללת דאגות מסוג זה. לעומת זאת, כשהמטרה היא אכן לשנות את תנאי השירות, או לקבל פטור משירות, חשוב לזכור שאיש מקצוע פרטי יכול לתת מכתב המלצה לצבא ותו לא, מילתו אינה תקפה למול זו של הקב"ן, אך עם זאת- נלקחת מאוד בחשבון. על מנת לקבל שינוי כלשהו בתנאים כתוצאה מקשיים רגשיים, אין מנוס מפני מפגש עם הקב"ן, שכן הוא היחיד שיכול להעניק שינוי כזה כתוצאה מקושי רגשי. עם זאת, חיילים רבים מגיעים לפסיכולוגים מהאזרחות על מנת לקבל הערכה מקצועית למצבם הנפשי, אותה מביאים לאיש המקצוע הצבאי. מקרים רבים מוכיחים כי דעתו של איש המקצוע החיצוני נלקחת בחשבון ומקבלת התייחסות, על אף שאינה הגורם המכריע. בנוסף לכל אלה, חיילים רבים בוחרים שלא לפנות לאיש מקצוע מהאזרחות בגלל דאגה כלכלית. השוק הפרטי בתחום בריאות הנפש אכן פרוץ ויש גופים ואנשי מקצוע פרטיים הלוקחים סכומי עתק, גם מאלה שאין להם. לאור זאת, חיילים רבים בוחרים לוותר על טיפול נפשי כיוון ולא יוכלו לממן לעצמם טיפול פרטי. בדיוק כאן, נכנסת חשיבותם של גופים המותאמים לצורכי כלל האוכלוסייה, וליכולתם הכלכלית. חשוב מאוד לדעת שלא כל הגופים הטיפוליים לוקחים סכומי עתק, וכן חשוב לדעת שלא תמיד יש צורך בטיפול ארוך טווח. לעיתים, יספיק לחייל טיפול קצר מועד, שאורך כשלושה חודשים, אשר ישנה את תפיסתו באשר לשירותו הצבאי וליכולתו "לשרוד" אותו, יקנה לו כלים להתמודדות עם המערכת הקשה תוך תקופת זמן קצרה.
כאמור, תקופת השירות הצבאי הינה מוקד לחץ כבד עבור הצעירים, וחשוב לדעת שלא חייבים לעבור אותה לבד. ניתן, תוך תקופת זמן קצרה ביותר של כ-3 חודשים, לקבל כלים רבים להתמודדות וכן כוחות מחודשים שיאפשרו לצלוח את השירות הצבאי בכבוד. חשוב לזכור שהכלים שרכש החייל במסגרת השירות הצבאי וכן במסגרת הטיפול קצר המועד, אינם נעלמים עם תום השירות. הם נשארים ככלים יציבים וזמינים בחייו של האדם, אשר יהיו לו לעזר במצבי לחץ ודחק בהם יתקל במהלך חייו.  
מכון טמיר בתל אביב ממוקם דקותיים מהקרייה וחיילים רבים בשירות חובה מגיעים על מנת להיעזר עם פסיכולוג או מטפל שאינו שייך למסגרת הצבאית. אנו פועלים בקליניקות עמיתות כל רחבי הארץ ומעניקים טיפול פרטי בעלויות נוחות לחיילים. 
בואו נדבר : 

  • עם מה אתם מתמודדים?
  • אם אתם הורים- מה עובר על הבן או הבת?
  • מתי הוא יוצא הביתה?
  • האם האפשרות של טיפול דרך קב"ן או קפ"ס עדיפה על טיפול פרטי? בואו נחשוב יחד!
אל תהססו להתקשר להתאמת מטפל/ת 
במכון טמיר תל אביב או בקליניקות העמיתות בכל הארץ:
1-800-509-809 
מכון טמיר


יום שבת, 8 באוגוסט 2015

איך מטפלים בהסמקה פתאומית ומוגזמת?

הסמקה, החרדה מפניה והטיפול הרגשי בהתמודדות עימה

הסמקה היא תופעה מוכרת ונפוצה ביותר, המתרחשת לרוב כתגובה פיזיולוגית של הגוף לרגשות עזים כמו מבוכה, התרגשות וכעס. הסמקה היא למעשה התרחבות כלי דם באזור הלחיים העליונות בפנים, אשר מקבלות גוון אדמדם. מדובר בתופעה רפלקסיבית ובלתי ניתנת לשליטה גופנית, אשר הינה חלק ממנגנוני הגוף ההישרדותיים בהתמודדות עם לחץ.
מה עושים עם ההסמקה הזאת ?
כאשר תופעה זו מופיעה לעיתים תכופות מידי במהלך שגרת יומו של האדם, כאשר היא מופיעה ברגעים לא מתאימים (כלומר, ברגעים שאין סיבה שיעוררו תגובה רגשית שגוררת הסמקה) או כשהיא מביכה ומפריעה לאדם, היא עשויה להיות קשורה לחרדה רגשית כלשהי.

הסמקה וחרדה

החרדה מפני הסמקה נקראת אריתרופוביה, מדובר במונח מוכר בקרב אנשי מקצוע. לעיתים, אנשים סובלים מחרדה כה עזה מפני האפשרות שיסמיקו בפומבי, מה שגורם להם להסמיק אף יותר מהרגיל. ההתעסקות בפחד מפני הסמקה יוצרת לחץ, אשר יוצר את תופעת ההסמקה. אנשים המרבים להסמיק בפומבי לעיתים מפתחים חרדה מפני ההסמקה, ובמקרים רבים מתחילים להימנע ממפגשים חברתיים ובמקרים קיצוניים אף נמנעים מפנייה שגרתית ויומיומית לאנשים (למשל, פנייה למלצר, לנהג באוטובוס) על מנת להימנע ממצב פוטנציאלי להסמקה. הימנעות חברתית במידה כזו הופכת לחרדה חברתית.
כאמור, לא ניתן לשלוט באמצעות שרירי הגוף על ההסמקה, היא אינה מופעלת ע"י מנגנונים רצוניים. עם זאת, מחקרים מראים שהרפייה, הסחת דעת, דמיון מודרך וכל דרך הרגעות מורידות תוך זמן קצר את האדמומיות. בנוסף לכך, תרופות המפחיתות חרדה בכוחן להפחית את החרדה החברתית ואת החרדה מפני ההסמקה ממנה סובל האדם. כך, הוא מתעסק פחות בחרדה שלו, נלחץ פחות ולכן מסמיק פחות.

טיפול בהסמקה

טיפול נפשי נמצא כיעיל ביותר על מנת לפתור את חרדת ההסמקה, אשר פתירתה עשויה לפתור את תופעת ההסמקה המרובה וכן את ההימנעות החברתית המאפיינת את האדם הסובל מהחרדה. כך, יוכל לחזור האדם למהלך חייו התקינים. 

במקרים רבים, מספיק טיפול פסיכודינמי קצר מועד על מנת לרכוש דרכי הרפיה וכלים להתמודדות עם החרדה. כיום, מקובל מאוד לטפל בחרדות השונות באמצעות טיפולי CBT (טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים), המשנים את דפוסי החשיבה הלא אדפטיביים של המטופל וכך מקנים לו חשיבה והתנהגות מותאמי מציאות יותר. האדם רוכש בטיפול כלים להפחתת החרדה עימה מתמודד וכן מעצים תחושת המסוגלות שרוכש לעצמו, ואלה נחשבים כלים יציבים לאורך זמן אשר יעזרו לאדם להתמודד גם עם בעיות נוספות בהמשך החיים.
טיפולים רגשיים שונים מתמקדים בהיפנוזה כטכניקה להפחתת החרדה. הטיפולים נמצאו כיעילים, אך כיוון והאדם אינו יכול להכניס עצמו למצב היפנוטי באמצע מפגש חברתי או באמצע הרחוב, שיטות הרפיה ודמיון מודרך הן פרקטיות יותר, ונלמדות תוך פרק זמן קצר בליווי מטפל מקצועי ומנוסה.
גם שיטת הטיפול הפרדוקסלי, בו האדם עושה הכל על מנת לזמן ולהתעמת עם המצבים מעוררי החרדה, יעילה בטיפול בחרדה מפני הסמקה. נמצא שככל שהאדם מנסה ליצור יותר אירועים מעוררים רגשית או מעוררי מבוכה, וכך מנסה באופן פעיל להסמיק כמה שיותר, החרדה העצומה מפני החרדה פוחתת. הפחתת החרדה גוררת להפחתת הלחץ סביב עניין ההסמקה, והלחץ שפוחת מוריד את התגובה הפיזיולוגית של האדמומיות. חשוב לציין כי שיטה זו אינה מתאימה לכל אדם ולכן צריכה להיקבע ע"י מטפל מנוסה אשר ביכולתו ללוות את מהלך הטיפול.
משתנים שונים קובעים את שיטת הטיפול הנכונה ביותר עבור כל אדם, ביניהם פרק הזמן העומד לרשותו, סגנון הטיפול אליו מתחבר ונוספים. אך ללא ספק, מחקרים מראים כי כל שיטת טיפול נפשי, אשר מותאמת למטופל ונעשית ע"י מטפל אמפתי ומקצועי, מועילה בהפחתת החרדה וההימנעות המקשות במידה כה ניכרת על מהלך חייו התקין של האדם.
כתבה: יעל טל


יום שישי, 7 באוגוסט 2015

חנה מן | התכנית לפסיכותרפיה בצפת

ראיון עם חנה מן -  מנהלת התוכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית – מכללה אקדמית צפת

תאריך הראיון: 1/8/15
מראיינת: לירון שניר



ספרי על עצמך
שמי חנה מן, פסיכולוגית קלינית בכירה, עובדת במסגרת הציבורית, פסיכולוגית ראשית בבית החולים זיו בצפת כבר 30 שנה. יש לי קליניקה פרטית לטיפול ואבחון.
כתושבת קריית שמונה משנת 1981, אני עסוקה בנושאים של טראומה ו PTSD.
בנוסף, הייתי חלק מיוזמה שכללה סדנה בנושאים ייעוציים וטיפוליים לרבנים ורבניות אשר עוסקים בייעוץ בשאיפה שיעסקו בכך מתוך הבנה טיפולית ועל מנת שיוכלו לזהות באלו מקרים יש להפנות לטיפול של אנשי מקצוע בתחום.
בנוסף, אני עוסקת בתחום של אבחוני מסוגלות הורית.


ספרי על התוכנית
הקמנו את התוכנית לפני כ 15 שנה וכיום אנחנו קולטים אלינו אנשים למחזור ה 11. הקמנו את התוכנית מתוך מודל חשיבה על פיו אנשים בפריפריה לא בהכרח יוכלו להגיע לבתי הספר לפסיכותרפיה במרכז הארץ ויש אנשי מקצוע רבים שעוסקים בפסיכותרפיה ושאין להם את ההכשרה לכך. היינו רוצים לאפשר לאנשי מקצוע אלו לקבל את ההכשרה וההעמקה בפסיכותרפיה שבה הם עוסקים ממילא. חשוב לנו לגייס סטודנטים מהמגזרים השונים ומכל קשת האוכלוסייה, למשל אנשי מקצוע מהמגזר הדתי, אנשי מקצוע מהאוכלוסיה הערבית ועוד. הדינמיקה הקבוצתית מגבשת את הקבוצה ביחד.
חשוב לנו מאד שכל המרצים והמדריכים שלנו יהיו כאלה העוסקים בפסיכותרפיה בשטח ושהתוכנית לא תהיה מגדל שן אקדמי. לתוכנית ישנה אוריינטציה מאד יישומית קלינית שבאה ליידי ביטוי, בין היתר, בדוגמאות מהשטח.


מה הייחודיות של התוכנית בנוף הטיפולי
לכל מי שלומד בתוכנית יש קשר אישי עם מנהלי התוכנית. בנוסף, ישנה אפשרות לקחת 4 טיפולים בבית החולים זיו ולקבל על כך הדרכה בחינם. הרבה בוחרים להענות להצעה זאת.
אנחנו משתדלים שכל מרצה ירצה על התחום שהכי קרוב לליבו ולעיסוק הקליני שלו כך שזה מאד חי ונוגע. למשל, מרצה שהדוקטורט שלו היה על אובדנות בקרב מתבגרים והוא מעביר קורס סמסטריאלי בנושא "אובדנות כצוהר לחיים". דוגמא נוספת, פסיכולוגית שהדוקטורט שלה עוסק בטיפול בחרדה מעבירה קורס בנושא חרדה כשהיא מראה יחסי גומלין בין טיפול  CBT לגישה דינמית ומראה את התוספת המשמעותית שהגישה הדינמית יכולה לתת למטפלים, בנושא הפרעות חרדה.


מהי אוכלוסיית היעד
עו"ס עם תואר שני, פסיכולוגים מומחים קליניים או מתמחים, מטפלים בהבעה ויצירה בעלי תואר שני המוכרים ע"י משרד הבריאות ורופאי משפחה. לוקחים כל שנה 1-2 חריגים – ע"פ ראיון מתרשמים אם לאדם יש את הכישורים למרות שהוא הגיע מרקע אחר. ברב המקרים זה מוכיח את עצמו.


מהן התוכניות לעתיד
אחת התוכניות לעתיד היא קורסי המשך – הרבה סטודנטים שסיימו 3 שנים בתוכנית אומרים שהם צמאים לעוד קורסי עומק העוסקים בנושאים שלמדו בתוכנית.
תודה רבה !




מכללה אקדמית צפת
פסיכולוגית קלינית בכירה, מנהלת התוכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית
עובדת במסגרת הציבורית, פסיכולוגית ראשית בבית החולים זיו בצפת כבר 30 שנה. קליניקה פרטית לטיפול ואבחון.
קרית שמונה
ישראל
chanamanne@gmail.com
04-6944137


פוביה ספציפית לפי DSM-5

פוביה ספציפית לפי DSM-5   קריטריונים אבחוניים פוביה ספיציפית - קריטריונים מהי פוביה ספציפית? פוביה ספציפית היא פחד...