יום ראשון, 21 בספטמבר 2014

התמודדות של ילדים עם רילוקיישן | איך לעזור לילדים להתמודד עם relocation?

התמודדות של ילדים עם רילוקיישן

"ילדים צעירים מסתגלים הכי מהר והכי בקלות"?
עם התחזקות הגלובליזציה נפתחות יותר ויותר הזדמנויות למשפחות להתנסות בתקופה של עבודה וחיים בחו"ל.
שליחות בחו"ל יכולה להיות חוויה נפלאה, מעשירה, משנת פרספקטיבה, מעצימה ומלכדת את המשפחה הגרעינית. רבות נכתב על היתרונות והאתגרים של חוויה שכזו לילדים בגילאי בית הספר, אך בנוגע לגיל הרך ישנה נטייה לפשט את המורכבות ולהסתפק באמירה "ילדים צעירים הם גמישים, מסתגלים בקלות, להם אין מה לדאוג".

איך לעזור לילדים להתמודד עם relocation ?

יתכן כי נטייה זו לפישוט המורכבות נובעת מהעובדה, שילד רך חווה את העולם בעיקר דרך אמו ומשפחתו הגרעינית, ופחות בא באינטראקציה ישירה עם העולם שמעבר.
אך מה קורה בגילאים שנתיים שלוש? בהן לילד יש צורך גובר במגע עם חברים, בעצמאות ובהתנסות במעגלים הולכים ומתרחבים מאמא?
ילד שיוצא בפעם הראשונה אל הגן עושה את צעדיו הראשונים העצמאיים בעולם שמחוץ לבית. אם הוא נכנס למסגרת חינוכית ראשונה בתרבות אחרת, הדוברת שפה שונה, ובעלת קודים שונים, הוא חשוף הרבה יותר ובעצמה חזקה יותר לרגעים בהם הוא אינו מבין ואינו מובן. רגעים אלו יכולים להיחוות על ידו כרגעים של אימה גדולה, חוסר אונים, חוסר שליטה, תסכול וחרדה.
עם תחושת זמן, שאינה מבוססת דיה בגיל זה, רגעים אלו יכולים להיחוות כנצח.
לא צריך להסיק מכך שהחוויה במסגרת חינוכית זרה היא טראומטית. היא עדיין יכולה להיות מעשירה וחיובית, אך חשוב להבין את הצרכים של הילד ולהתכוונן אליהם. להקשיב לו ולתמוך בו בהתאם.
להורים שעסוקים בעצמם בהסתגלות, מפתה וקל לחשוב שילד רך הוא "גמיש, לומד ומסתגל בקלות". אך חשוב גם להיות פתוחים לאפשרות שלחלק מהילדים כל כך קשה שהם לא יודעים איך להתחיל להגיד, לחלק מהילדים החוויה קשה לעיכול, אין להם את היכולת להמשיג אותה, לתת לה מובן ומילים. במקרים אחרים הם קולטים שאין מי שבאמת רוצה או יכול כרגע לשמוע.
במפגשים עם מטופלים מבוגרים, שעלו לישראל כילדים, אפשר לשמוע לא פעם איך בעבר לא הייתה מודעות לצרכים של ילדים, לפסיכולוגיה של ילדים. עולים חדשים שהיו עסוקים בהסתגלות למדינה לא היו פנויים לצרכים של ילדיהם, או שכל כך התרשמו מיכולת ההסתגלות המהירה של ילדיהם בתחומים מסוימים, שהכחישו את המורכבות עבורם, והותירו אותם בבדידות רבה עם רגשות קשים.
במסע המרתק של רילוקיישן, חשוב לזכור, שגם הילד הקטן בבית מתמודד. לא לפחד לשמוע שקשה לו, וכמו במסע הרגיל של הורות, לחפש את הדרך להיות איתו ולעזור לו להתמודד.
כמו כן חשוב להיות קשובים לסימפטומים, שעשויים להיות קריאה לעזרה, כמו סיוטי לילה, היצמדות קיצונית, רגרסיה בתחומים שונים והתפרצויות.

צרו קשר ונשקול יחדיו את האפשרות לייעץ ולסייע למשפחתכם ליהנות מהשהייה מחו"ל ולהפיק ממנה את המיטב.


טלי בורלא גלילי

>>>קראו על יעוץ נפשי באמצעות סקייפ לישראלים בחו"ל

Google

בלוג

5/5 stars
הייתי והכרתי פסיכולוגים בחיי. את הטיפול המסור שקיבלתי כאן חשוב לי לציין ולספר גם לאחרים.



מכון טמיר לפסיכותרפיה תל אביב
פסיכולוגית קלינית מומחית
פסיכולוגית קלינית מומחית במכון טמיר במרכז תל אביב ובהרצליה, בוגרת אוניברסיטת תל אביב.
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל
6745445
ISRAEL
info@tipulpsychology.co.il
1800509809

יום רביעי, 17 בספטמבר 2014

טיפול פסיכולוגי בפגישה אחת | זרים ברכבת נפגשים על הספה

טוב, זו שאלה גדולה: האם ניתן להוביל לשינוי משמעותי, תקף ועמיד, באישיותו של אדם, ולעזור לו להתמודד עם בעיה נפשית, במפגש אחד בודד? האם זה נחשב טיפול פסיכולוגי?

שאלה זו ליוותה אנשי מקצוע לאורך המון שנים. הקונספט של התערבות חד פעמית ואינטנסיבית עלה גם מתוך עניין של תיאורטיקנים וגם מתוך מציאות של נשירת מטופלים כעבור מפגש אחד.
משה טלמון, פסיכולוג ישראלי, כתב פעם ספר שנקרא "תרפיה בפגישה אחת". הרציונל שלו היה שהנתונים הסטטיסטיים מלמדים שכמחצית מהמטופלים שמגיעים לטיפול פסיכולוגי פורשים אחרי מפגש אחד ואינם ממשיכים למפגש השני. טלמון התייחס לנתון העצוב הזה כהזדמנות: אם כבר כל כך הרבה אנשים מגיעים פעם אחת ופורשים, מוטב יהיה לעזור להם במפגש הזה ולצייד אותם בכלים להתמודדות. 
שנים רבות לפני כתיבת הספר, התפתח המודל של פסיכולוגיה קהילתית, בעיקר בארה"ב ובמערב אירופה, של סיוע נפשי ראשוני באמצעות הטלפון. בישראל הוקמה בשנות ה-70 עמותת ער"ן, שמגישה כבר ארבעים שנה עזרה ראשונה נפשית בטלפון, ע"י מתנדבים פארה-מקצועיים. המודל של ער"ן מתבסס אף הוא על סיוע בפגישה אחת, על אף שמטבע הדברים התהליך אינו מוגדר כטיפול פסיכולוגי. העזרה המוגשת שם היא מיידית, חד פעמית וסובבת סביב השעון, 24/7.

איך מתבצע טיפול בפגישה אחת?
אז קודם כל בואו נצניע לכת. פגישה חד פעמית היא לא טיפול פסיכולוגי, ועם זאת עשויה להיות משמעותית ותורמת מאוד לאדם שנמצא במצוקה נפשית.
שיחה חד פעמית כזאת חייבת לכלול תהליך מסודר, עם התחלה, אמצע וסוף. ברמת התוצאה, נוכל לומר כי אנחנו שואפים שהמטופל ירגיש יותר טוב בתום השיחה, בהשוואה לתחילתה.
אמשיך לדון על הנושא בפוסט הבא.










Google
צוות מכון טמיר לפסיכותרפיה
5/5 stars
צוות מקצועי יוצא מן הכלל

צוות מכון טמיר



יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל
6745445
Phone: 972-3-6031552




יום שלישי, 16 בספטמבר 2014

טיפול פסיכולוגי בתקופת הזיקנה | טיפול פסיכולוגי בגיל השלישי

"סוד  גיל הזהב" – לקבל את מה שכבר אין לי ... לגלות ולחיות יותר טוב עם מה שיש בתוכי...
טיפול נפשי בתקופת הזיקנה 
פוסט אורח בבלוג, מאת: עמירן ולדמן


בתחילת המאה העשרים ואחת, קשישים מהווים כעשרה אחוזים מכלל האוכלוסייה. במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים גדל שיעור הקשישים באוכלוסייה פי שלושה  עקב הארכת תוחלת החיים בגיל המבוגר, בישראל ובעולם המערבי. לשינוי זה יש השלכות פסיכולוגיות, חברתיות ופוליטיות בתחומי הבריאות, החברה, הכלכלה והמשפט.  תקופת הזקנה כוללת עלייה בשיעור החולי והמוגבלות של הפרט, לצד פגיעות יתר של המערכות השונות בגוף. מאידך, הארכת תקופת ההזדקנות מחייבת את הגברת הפעילות ויצירת משמעות פסיכולוגית/אישית בחייו של הקשיש, ככל שגילו הולך ומתקדם.
הספרות רואה את תקופת הזקנה כשלב במחזור החיים ((Life cycle הכורך בחובו שינויים במישורי החיים השונים, ביניהם: שינויים פיזיולוגיים-בריאותיים, שינויים תעסוקתיים ותפקודיים, שינויים פסיכולוגיים-רגשיים, משפחתיים וחברתיים, הכוללים משברים ואובדנים שונים.
בשורות הבאות אנסה לתאר בקצרה את השינויים הרבים המאפיינים את השלב הזה בחיינו, את האתגרים ואת הקשיים שהם מציבים בפנינו:
השינויים הכרוכים בתהליך הפרישה ממעגל התעסוקה  מלווים בירידה בהכנסה ובאובדן מקום עבודה, באובדן של מסגרת חברתית ותעסוקתית המביאה לעליה בזמן הפנוי העומד לרשות הקשיש. לעיתים מלווה תהליך זה במשבר הדורש הסתגלות מחדש וגיבוש זהות של גמלאי. שינוי זה מלווה לעיתים בפגיעה בסטטוס החברתי, בדימוי העצמי ובתחושת תסכול כתוצאה מהפער בין יכולותיו ורצונותיו של הקשיש להמשיך בעבודתו ובין המציאות הכופה עליו פרישה ממעגל התעסוקה, לעיתים בניגוד לרצונו ולמידת מוכנותו לפרוש.
אריקסון, שהיה תלמידו וממשיכו של פרויד, התייחס בכתיבתו להיבטים הפסיכולוגים והרגשיים העוברים על האדם בגיל הזיקנה, ובדרך כלל לאחר הפרישה. הוא מציג תיאוריה שלבית התפתחותית, כשבכל שלב מתמודד האדם עם משבר או קונפליקט ייחודי לאותו שלב. במידה והמשבר מעובד באופן חיובי ובונה, האדם מסגל לעצמו "פונקצית אגו", שהנו רכיב אישיותי חשוב מאוד בהתפתחות, שמסייע בהתמודדות עם הקונפליקט ועם המשבר שטומנת בחובה כל תקופה בחיי האדם.
בגיל הזיקנה הקונפליקט המרכזי מתמקד בהרגשת שלמות לעומת תחושת ייאוש. השלמות נוצרת כאשר האדם משלים ומקבל את היותו זקן, את העובדה כי מספר השנים שנותרו לו לחיות הוא מצומצם, הוא מסוגל להתבונן בחייו בהרגשת סיפוק ונחת, ללא מרירות וחרטה ובמילותיו של אריקסון " זאת קבלת מעגל-החיים האחד והיחיד של עצמי כדבר החייב להיות ואשר מן ההכרח כי לא יהיו לו תחליפים..." ( אריקסון "ילדות וחברה", 1960; עמ' 195). השלמות נוצרת גם לאור פתרון אדפטיבי של קונפליקטים ומשברים קודמים בהתפתחות ובהסתמך על "כוחות האגו" של האדם.
לעומת זאת, מי שאינו מצליח במימוש המשימה ההתפתחותית בשלב זה, חש מרירות, עוינות, מרגיש שחייו בוזבזו לריק ומאוכזב מעצמו, מחייו ומסביבתו. האדם מרגיש שלא הספיק לממש את תכניותיו והזמן מתקצר והולך; הוא מתקשה להשלים עם מותו המתקרב, עד כדי נסיגה לתגובות והתנהגויות ילדותיות, תלותיות, המביאות לרגשות ייאוש ודיכאון ובמילותיו של אריקסון " הייאוש מביע את ההרגשה כי הזמן קצר, קצר מדי עבור ניסיון לפתוח בחיים חדשים ולבחון דרכים אחרות אל השלמות. ובחילה מחפה על הייאוש..." (אריקסון, 1960; עמ' 195).
הספרות המקצועית מקדישה תשומת לב מיוחדת למספר משתנים פסיכולוגיים שמשמעותם רבה מאוד בגיל הזיקנה, והיא משפיעה בפועל על חייו של הקשיש: בדידות, בידוד חברתי, בריאות נפשית, דיכאון, יחסים משפחתיים וחשיבותם הרבה של יחסים חברתיים וקשרים בין-אישיים.
בדידות ובידוד חברתי הנן שתי חוויות מרכזיות בעולמם של חלק מהקשישים. בידוד חברתי משמעו לקיים מספר מועט של מגעים עם חברי משפחה וחברים; לעומת זאת, בדידות, הנה חוויה סובייקטיבית, ומשמעותה לחוש בהרגשה הלא נעימה, של העדר או אובדן של יחסים.
בריאות נפשית בזקנה מוגדרת כיכולת של האדם להתמודד עם תהליכי ההזדקנות בסביבה המשתנה. הבריאות הנפשית בתקופה זו נבחנת על פי מספר מרכיבים הכוללים: 1) יכולת שליטה בבעיות החיים; 2) התאמה בין רמת השאיפות של הקשיש לבין הישגיו; 3) הפקת הנאה מפעילויות, סיפוק ושביעות רצון של הקשיש מחייו; 4) ראייה אופטימית; 5) קיומה או העדרה של מחלה נפשית, או ליקויים ומגבלות בהתנהגות; 6) קירבה מסוימת לאדם משמעותי.
אובדנות ודיכאון שכיחים אצל קשישים יותר מבכל קבוצת גיל אחרת, ומופיעים יותר אצל גברים, ויותר אצל אלו החיים במוסדות.  ההערכה היא שאובדנות אצל קשישים הנה על רקע דיכאון ועל רקע אובדנים ופחדים ממחלות ומהידרדרות במצבם הגופני.
ממחקרים שנעשו בשנים האחרונות, מצאו שסימפטומים של דיכאון היו שכיחים במיוחד בקבוצת הגילאים 75-84 יותר מאשר בגילאי 65-74. הבדלים אלו לא היו קשורים למגדר אלא רק לעלייה בתחלואה עם הגיל וכן ליכולות המצטמצמות ולבדידות.        
לאור ממצאים אלו והידע הטיפולי שנצבר עם השנים, עולה החשיבות והמשמעות המכרעת של התמיכה המשפחתית והחברתית מצד חברים וקשישים/ות אחרים. תמיכה ותחושת השתייכות זו, היא בעלת חשיבות רבה לאיכות חייהם של הקשישים שכן היא מסייעת  בהתמודדות עם מצבי משבר, דחק וכן עם בעיות בריאותיות, רגשיות וחברתיות האופייניות להזדקנות. חשיבות  מערכת התמיכה בגיל זה עולה במיוחד לאור האובדנים מצד אחד, וכן לאור ההידלדלות בתמיכה מצד המשפחה ופרידה מחברים.
יחסים בין-אישיים עם קשישים/ות נוספים, יחסים עם בני או בנות זוג ועם הילדים נמצאו במחקרים כמקור החשוב ביותר לתחושת משמעות בגילאי הזקנה. על כן עולה החשיבות של בניית רשת של תמיכה חברתית, השתייכות ומציאת משמעות אישית להמשך החיים, תוך התבוננות על התהליך שהאדם עובר, התמודדות עם האובדנים וחיזוק הכוחות הנפשיים הפנימיים יחד עם אחרים בקבוצת הגיל שמתמודדים עם שינויים ומעברים דומים.

עמירן ולדמן – פסיכותרפיסט, מטפל זוגי ומשפחתי מוסמך ועו"ס קליני. עוסק בטיפול פרטני, זוגי וקבוצתי. מטפל בקליניקה פרטית, ת"א, ובמרכז "עמך" לתמיכה נפשית בניצולי שואה ובני דורות ההמשך בת"א.   ami51@biu.013.net.il

האם פסיכולוגים ומטופלים מחפשים זה את זה בגוגל?

האם מטופלים ומטפלים מחפשים זה את זה בגוגל? כן, ברור.  מסתבר שלתופעה זו, בה מטופלים מחפשים מידע באינטרנט על המט...