יום שבת, 20 בדצמבר 2014

אסתר עמר ז"ל | פרידה מאסתר עמר, מנהלת אגף הרווחה בבאר שבע

אסתר עמר ז"ל

אסתר עמר הייתה עבורי מנהיגה חברתית, לא פחות מזה. דמות פסיכולוגית בבאר שבע, שעיצבה בצלמה מאות ואלפי אנשי מקצוע. אני מאמין שכל מי שהכיר אותה התקשה לחשוב אחרת.
הפעם הראשונה שפגשתי את אסתר הייתה במסגרת סדרת מפגשים עם הנהלת אגף הרווחה בשלהי מלחמת לבנון השנייה ב-2006. אסתר ניהלה אז את הרווחה עם הרבה פתיחות וכוונה טובה. הרגשנו את זה שנינו, משה הורביץ ואני, שהנחינו יחדיו את הקבוצה.



רצה עם זאבים 

אחר כך נשארתי להנחות מדי שנה צוות של אנשי מקצוע מהאגף, כאשר אסתר מעניקה תמיכה מלאה להמשכיות ולפעילות הקבוצתית.
מבחינתי, הייתה לאסתר נוכחות של מנהיגה אינדיאנית, רצה עם זאבים. הייתה לה כריזמה שמהפנטת אותך בעדינות, לרצות לשמוע ממנה עוד ולקוות בסתר שהיא תסמוך עליך. גם אני וגם מושיקו פנינו אליה, ביקשנו שתשקול להציע את עצמה למנהיגות בפוליטיקה הארצית (אף פעם לא המלצתי לאיש דבר כזה, אבל אסתר פשוט עשויה מהחומר שהייתי שמח לראות שם בכנסת ישראל). פעם אמרתי לה, ואני עומד מאחורי זה גם היום, שהייתי שמח לעבוד בשבילה, ללכת אחריה...מי שמכיר אותי אישית יודע כמה קשה לי להגיד משפט כזה.

נפרדת כפי שהיא חיה

הכרנו זמן קצר לאחר שאיבדה את בעלה יוסי. התאלמנה מהאיש שלה. ניתן היה להרגיש את כאבה באופן מאוד חד וברור, פניה נראו חרוצים ודאובים, אבל הייתה לה בו בעת  את היכולת להישאר במקביל בפונקציה פסיכולוגית של מנהלת, להוביל קדימה עם האמת שלה, להשרות תקווה ואופטימיות ולקבל גם החלטות פרסונליות לא נוחות. היא ידעה לשתף ביגונה במידה הנכונה, לא לשמוט את מטה המנהיגות, וכך להישאר מכילה וחזקה עבור עובדי האגף ואלפי הפונים אליו.
אחת לשנה, כבר 8 שנים, בתחילתו של כל קורס חדש לעובדים סוציאליים על טיפול קבוצתי באגף, היא מגיעה יחד עם אתי כהן, סגניתה העוצמתית, שולמית שמש, שאחראית על הטיפול הקבוצתי באגף, חווה, מיכל ועוד קבוצה נכבדת של מנהלות. המפגש איתה עורר בי בכל תחילת קורס תחושה נאיבית ורכה של אכפתיות וקרבה. נהניתי מהפרגון שלה, כי היא הייתה מנהלת שלא סתם "באה לברך", היא באה לתת ובכל פעם באמת נתנה.

ממשיכה הלאה

אני נחמץ ומצר על לכתך, אסתר יקרה, אני מתגעגע לנוכחותך בבאר שבע. ניהלת תרבות, הובלת קבוצה של אנשי מקצוע שמקבלים שכר זעום ונדרשים לתת את המיטב עבור אנשי העיר הזקוקים להם. אני פוגש היום גם עובדים שהשתלבו באגף כשהיית כבר חולה, והנה, גם הם חשים את עוצמת האובדן. כי כשמישהי כמוך הולכת לאיבוד, ומסתמן בקול גדול סיום של תקופה, מתעורר בכולנו געגוע קמאי משותף לנוכחותה של אם ארכאית, עוטפת ומגינה, גם בקרב מי שלא ידעו את אסתר.

תהא מנוחתך עדן.

איתן טמיר, מכון טמיר
Google


esther amar
Rated 5/5 based on 7 reviews



המחלקה לשירותים חברתיים עיריית באר שבע
מנהלת אגף הרווחה, המחלקה לשירותים חברתיים
אסתר עמר שימשה כעו"ס מזה למעלה מארבעה עשורים, את דרכה המקצועית החלה כעו"ס קהילתית, מונתה כמנהלת תוכניות לילדים ונוער בסיכון. בתפקידה הנוכחי כמנהלת אגף הרווחה והשירותים החברתיים בעיריית באר- שבע כיהנה כאמור - 21 שנה.
בתקופת כהונתה פיתחה מערך מפואר וחסר תקדים של שירותים קהילתיים לקשישים, לילדים, לנוער ולבעלי צרכים מיוחדים. רבים מהם משרתים את כלל אזור הדרום כיאה לעיר מטרופולין.
השירותים שפותחו על ידה הפכו למודל וחיקוי בארץ ובעולם.
באר שבע, דרום הארץ
ישראל
DOB: 05/14/1952

יום חמישי, 2 באוקטובר 2014

תרגול מיינדפולנס | שיטת הקשיבות - פוסט מומחית אורחת: מירי ארמה

תרגול מיינדפולנס

פוסט מומחית אורחת: מירי ארמה
מיינדפולנס, שיטה שפותחה על ידי ג׳ון קבט זין, היא טכניקה שימושית ב-CBT- טיפול קוגניטיבי התנהגותי, שיטת תרגול מדיטטיבית המגיעה מהמזרח ומהתורות הרוחניות המוגדרת "תשומת לב מכוונת, לעכשיו, לרגע הנוכחי, ללא שיפוטיות". ניתן לתרגם מיינדפולנס כ"קשיבות", "תשומת לב", "קשב פתוח", "נוכחות" , בעצם זו היכולת להישאר ברגע הנוכחי. 

וריאציות של שיטת מיינדפולנס:

שיטת MBCT <
שיטת MBSR <
התמודדות עם רגשות שליליים <

אימון מיינדפולנס

אימון של מודעות קשובה דומה למדיטציה ומושפע מסוגים שונים של מדיטציה בודהיסטית. בעשרים השנים האחרונות הוא עבר התאמה להקשרים שאינם דווקא רוחניים, דתיים או בודהיסטים, וזכה לתיקוף מדעי במספר עצום של מחקרים מדעיים.
תרגול  זה יוצר ראייה נקייה לעומת היום יום בה אנו צובעים את העולם עם עדשות שונות, אנו מאמינים במחשבות שלנו ונותנים להן לבנות את העולם סביבנו. עם הזמן והתרגול אנחנו נהיים יותר ערנים ויותר מודעים למה שמתרחש סביבנו ובתוכנו.
מיינדפולנס עוזר לנו להבחין בין סבל לכאב. כאב הוא פיזי וסבל הוא תגובה לכאב. ברגע שאנו לומדים את ההבדל אנחנו יכולים להרחיק עצמנו מהתגובה מהכאב שלנו, להתבונן בו ולעמוד מולו. כל עוד אנו מנסים לכפות שליטה, אנו מאבדים את שלוות התודעה. וכך אנו לומדים לקבל ולהתעלות מעל הכאב.
התרגול הוא דרך, כל יום הוא צעד נוסף. אנחנו פשוט יושבים, נהייה שקטים ומחכים לראות מה יקרה. וכאשר קורה משהו אנחנו לא שופטים או מנתחים האם הוא טוב או רע, פשוט מתבוננים.


טיפול בשיטת מיינדפולנס

השימוש הקליני הנפוץ ביותר למיינדפולנס, הוא בטיפול בהפחתת לחץ. התערבות זו משתמשת בתשומת לב בנשימה, מחשבות, תרגילי יוגה ובריכוז בפעילויות היום יום. התפתחויות נוספות הן טיפול קוגנטיבי התנהגותי ומיינדפולנס:
טיפול קוגניטיבי התנהגותי מתבסס על כך שמחשבות גורמות לרגשות, המחשבה שקודמת לרגש והיא הגורם לו. הצעד הראשון בטיפול הוא זיהוי המחשבות, יתכן ותוך כדי הזיהוי תיפחת עוצמתם אך יתכן גם בעקבות הזיהוי הרגשות עלולים להחריף, אך ככל שנלמד לזהות את המחשבות נוכל להשתמש בטכניקה המתאימה יותר להפחתתם.
המחשבות האוטומטיות לא נוצרות בריק, אלא מחוויות עבר, מחינוך פורמלי ולא פורמלי, זהו זרם בלתי פוסק שמוביל לעוד ועוד מחשבות. הן נקראות אוטמטיות כי אנו לא חושבים עליהן, הן מופיעות כמו רפלקס.
השלב הראשונה לשינוי המחשבות הוא הקשבה להן, ניתן לעשות זאת בקליניקה או באמצעות טכניקת המדיטציה (קשיבות).
על מנת ללמוד ולהקשיב אנו משתמשים בכלי עזר- הנשימה ותשומת לב אליה.
כיום  יש הרחבה של השימוש הטיפולי לעבודה עם חולים כרונים כגון פרקינסון, איידס ושיקום לאחר פגיעה בתפקוד.
מחקרים מצאו כי היעילות של מיינדפולנס מתבטאת בתחומים רבים כגון: סרטן, חרדה, הפחתה של כאב כרוני, הפחתה של סימפטומים במערכת העיכול, מערכת הלבבית וסימפטומים של לחץ, בקרב מושתלי איברים, מחלות לב, איידס,דלקות פרקים וסכרת מסוג 2. כמו כן יכולת החלמה מהירה יותר, הפחתת התמכרויות, מצבי רוח שליליים ושיפור תחושת רווחה.

קדימה לתרגיל

השלב הראשון הוא  תשומת לב לנשימה, הנשימה תמיד שם, כלומר אין צורך לדאוג למוזיקה או אביזרים כלשהם.
פשוט לשבת בשקט ולהתבונן באויר שנכנס ויוצא מאזור הנחיריים או בחלל הבטן שעולה ויורד.
ֿמכיוון שהנשימה היא חלק מאיתנו, יותר קל לנו לא להיות שיפוטיים כלפיה ולא לנתח אותה.
לא צריך לשנות אותה אלא רק להתבונן בה.
לאחר שפיתחנו יכולת התבוננות בנשימה ניתן להוסיף את טכניקת סריקת הגוף, אשר יעילה בעיקר עם התמודדות עם כאב כרוני, מתחילים את הסריקה מאזור אצבעות הרגליים או הראש ועוברים איבר איבר בצורה איטית, בוחנים את התחושות וכאשר מגיעים לאזור הכאב בוחנים את הכאב, כאילו היה כל תחושה אחרת וממשיכים לסרוק את הגוף.
אם יש קושי להמשיך עוצרים באזור ונושמים לתוכו מספר נשימות, שוב ללא שיפוטיות וכאשר מרגישים בנוח ממשיכים בסריקה.
ככל שנתרגל יותר, נוכל לשים לב למחשבות ולרגשות שעולים בנו ולצפות בהם ללא שיפוטיות ואז להחזיר את תשומת הלב לרגע הנוכחי.
עבודה עם מחשבות אנו משתמשים ביכולת הריכוז להתבונן בהן בהנחייה וניתוח לבד או בעזרת המטפל.

ניתן לפתח יכולת זו לבד או בקבוצה אך רצוי בתחילת הדרך להיעזר במישהו בעל ניסיון.


מירי ארמה (MA)
טיפול קוגנטיבי התנהגותי
מיינדפולנס
התמודדות עם חולי ואובדן
סדנאות מדיטציה בודהיסטית ומיינדפולנס
 0508429511






Google


תרגול מיינדפולנס
Rated 5/5 based on
4 reviews



יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל
6745445
Phone: 972-3-6031552




יום ראשון, 21 בספטמבר 2014

התמודדות של ילדים עם רילוקיישן | איך לעזור לילדים להתמודד עם relocation?

התמודדות של ילדים עם רילוקיישן

"ילדים צעירים מסתגלים הכי מהר והכי בקלות"?
עם התחזקות הגלובליזציה נפתחות יותר ויותר הזדמנויות למשפחות להתנסות בתקופה של עבודה וחיים בחו"ל.
שליחות בחו"ל יכולה להיות חוויה נפלאה, מעשירה, משנת פרספקטיבה, מעצימה ומלכדת את המשפחה הגרעינית. רבות נכתב על היתרונות והאתגרים של חוויה שכזו לילדים בגילאי בית הספר, אך בנוגע לגיל הרך ישנה נטייה לפשט את המורכבות ולהסתפק באמירה "ילדים צעירים הם גמישים, מסתגלים בקלות, להם אין מה לדאוג".

איך לעזור לילדים להתמודד עם relocation ?

יתכן כי נטייה זו לפישוט המורכבות נובעת מהעובדה, שילד רך חווה את העולם בעיקר דרך אמו ומשפחתו הגרעינית, ופחות בא באינטראקציה ישירה עם העולם שמעבר.
אך מה קורה בגילאים שנתיים שלוש? בהן לילד יש צורך גובר במגע עם חברים, בעצמאות ובהתנסות במעגלים הולכים ומתרחבים מאמא?
ילד שיוצא בפעם הראשונה אל הגן עושה את צעדיו הראשונים העצמאיים בעולם שמחוץ לבית. אם הוא נכנס למסגרת חינוכית ראשונה בתרבות אחרת, הדוברת שפה שונה, ובעלת קודים שונים, הוא חשוף הרבה יותר ובעצמה חזקה יותר לרגעים בהם הוא אינו מבין ואינו מובן. רגעים אלו יכולים להיחוות על ידו כרגעים של אימה גדולה, חוסר אונים, חוסר שליטה, תסכול וחרדה.
עם תחושת זמן, שאינה מבוססת דיה בגיל זה, רגעים אלו יכולים להיחוות כנצח.
לא צריך להסיק מכך שהחוויה במסגרת חינוכית זרה היא טראומטית. היא עדיין יכולה להיות מעשירה וחיובית, אך חשוב להבין את הצרכים של הילד ולהתכוונן אליהם. להקשיב לו ולתמוך בו בהתאם.
להורים שעסוקים בעצמם בהסתגלות, מפתה וקל לחשוב שילד רך הוא "גמיש, לומד ומסתגל בקלות". אך חשוב גם להיות פתוחים לאפשרות שלחלק מהילדים כל כך קשה שהם לא יודעים איך להתחיל להגיד, לחלק מהילדים החוויה קשה לעיכול, אין להם את היכולת להמשיג אותה, לתת לה מובן ומילים. במקרים אחרים הם קולטים שאין מי שבאמת רוצה או יכול כרגע לשמוע.
במפגשים עם מטופלים מבוגרים, שעלו לישראל כילדים, אפשר לשמוע לא פעם איך בעבר לא הייתה מודעות לצרכים של ילדים, לפסיכולוגיה של ילדים. עולים חדשים שהיו עסוקים בהסתגלות למדינה לא היו פנויים לצרכים של ילדיהם, או שכל כך התרשמו מיכולת ההסתגלות המהירה של ילדיהם בתחומים מסוימים, שהכחישו את המורכבות עבורם, והותירו אותם בבדידות רבה עם רגשות קשים.
במסע המרתק של רילוקיישן, חשוב לזכור, שגם הילד הקטן בבית מתמודד. לא לפחד לשמוע שקשה לו, וכמו במסע הרגיל של הורות, לחפש את הדרך להיות איתו ולעזור לו להתמודד.
כמו כן חשוב להיות קשובים לסימפטומים, שעשויים להיות קריאה לעזרה, כמו סיוטי לילה, היצמדות קיצונית, רגרסיה בתחומים שונים והתפרצויות.

צרו קשר ונשקול יחדיו את האפשרות לייעץ ולסייע למשפחתכם ליהנות מהשהייה מחו"ל ולהפיק ממנה את המיטב.


טלי בורלא גלילי

>>>קראו על יעוץ נפשי באמצעות סקייפ לישראלים בחו"ל

Google

בלוג

5/5 stars
הייתי והכרתי פסיכולוגים בחיי. את הטיפול המסור שקיבלתי כאן חשוב לי לציין ולספר גם לאחרים.



מכון טמיר לפסיכותרפיה תל אביב
פסיכולוגית קלינית מומחית
פסיכולוגית קלינית מומחית במכון טמיר במרכז תל אביב ובהרצליה, בוגרת אוניברסיטת תל אביב.
יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל
6745445
ISRAEL
info@tipulpsychology.co.il
1800509809

יום רביעי, 17 בספטמבר 2014

טיפול פסיכולוגי בפגישה אחת | זרים ברכבת נפגשים על הספה

טוב, זו שאלה גדולה: האם ניתן להוביל לשינוי משמעותי, תקף ועמיד, באישיותו של אדם, ולעזור לו להתמודד עם בעיה נפשית, במפגש אחד בודד? האם זה נחשב טיפול פסיכולוגי?

שאלה זו ליוותה אנשי מקצוע לאורך המון שנים. הקונספט של התערבות חד פעמית ואינטנסיבית עלה גם מתוך עניין של תיאורטיקנים וגם מתוך מציאות של נשירת מטופלים כעבור מפגש אחד.
משה טלמון, פסיכולוג ישראלי, כתב פעם ספר שנקרא "תרפיה בפגישה אחת". הרציונל שלו היה שהנתונים הסטטיסטיים מלמדים שכמחצית מהמטופלים שמגיעים לטיפול פסיכולוגי פורשים אחרי מפגש אחד ואינם ממשיכים למפגש השני. טלמון התייחס לנתון העצוב הזה כהזדמנות: אם כבר כל כך הרבה אנשים מגיעים פעם אחת ופורשים, מוטב יהיה לעזור להם במפגש הזה ולצייד אותם בכלים להתמודדות. 
שנים רבות לפני כתיבת הספר, התפתח המודל של פסיכולוגיה קהילתית, בעיקר בארה"ב ובמערב אירופה, של סיוע נפשי ראשוני באמצעות הטלפון. בישראל הוקמה בשנות ה-70 עמותת ער"ן, שמגישה כבר ארבעים שנה עזרה ראשונה נפשית בטלפון, ע"י מתנדבים פארה-מקצועיים. המודל של ער"ן מתבסס אף הוא על סיוע בפגישה אחת, על אף שמטבע הדברים התהליך אינו מוגדר כטיפול פסיכולוגי. העזרה המוגשת שם היא מיידית, חד פעמית וסובבת סביב השעון, 24/7.

איך מתבצע טיפול בפגישה אחת?
אז קודם כל בואו נצניע לכת. פגישה חד פעמית היא לא טיפול פסיכולוגי, ועם זאת עשויה להיות משמעותית ותורמת מאוד לאדם שנמצא במצוקה נפשית.
שיחה חד פעמית כזאת חייבת לכלול תהליך מסודר, עם התחלה, אמצע וסוף. ברמת התוצאה, נוכל לומר כי אנחנו שואפים שהמטופל ירגיש יותר טוב בתום השיחה, בהשוואה לתחילתה.
אמשיך לדון על הנושא בפוסט הבא.










Google
צוות מכון טמיר לפסיכותרפיה
5/5 stars
צוות מקצועי יוצא מן הכלל

צוות מכון טמיר



יגאל אלון 157
תל אביב, ישראל
6745445
Phone: 972-3-6031552




יום שלישי, 16 בספטמבר 2014

טיפול פסיכולוגי בתקופת הזיקנה | טיפול פסיכולוגי בגיל השלישי

"סוד  גיל הזהב" – לקבל את מה שכבר אין לי ... לגלות ולחיות יותר טוב עם מה שיש בתוכי...
טיפול נפשי בתקופת הזיקנה 
פוסט אורח בבלוג, מאת: עמירן ולדמן


בתחילת המאה העשרים ואחת, קשישים מהווים כעשרה אחוזים מכלל האוכלוסייה. במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים גדל שיעור הקשישים באוכלוסייה פי שלושה  עקב הארכת תוחלת החיים בגיל המבוגר, בישראל ובעולם המערבי. לשינוי זה יש השלכות פסיכולוגיות, חברתיות ופוליטיות בתחומי הבריאות, החברה, הכלכלה והמשפט.  תקופת הזקנה כוללת עלייה בשיעור החולי והמוגבלות של הפרט, לצד פגיעות יתר של המערכות השונות בגוף. מאידך, הארכת תקופת ההזדקנות מחייבת את הגברת הפעילות ויצירת משמעות פסיכולוגית/אישית בחייו של הקשיש, ככל שגילו הולך ומתקדם.
הספרות רואה את תקופת הזקנה כשלב במחזור החיים ((Life cycle הכורך בחובו שינויים במישורי החיים השונים, ביניהם: שינויים פיזיולוגיים-בריאותיים, שינויים תעסוקתיים ותפקודיים, שינויים פסיכולוגיים-רגשיים, משפחתיים וחברתיים, הכוללים משברים ואובדנים שונים.
בשורות הבאות אנסה לתאר בקצרה את השינויים הרבים המאפיינים את השלב הזה בחיינו, את האתגרים ואת הקשיים שהם מציבים בפנינו:
השינויים הכרוכים בתהליך הפרישה ממעגל התעסוקה  מלווים בירידה בהכנסה ובאובדן מקום עבודה, באובדן של מסגרת חברתית ותעסוקתית המביאה לעליה בזמן הפנוי העומד לרשות הקשיש. לעיתים מלווה תהליך זה במשבר הדורש הסתגלות מחדש וגיבוש זהות של גמלאי. שינוי זה מלווה לעיתים בפגיעה בסטטוס החברתי, בדימוי העצמי ובתחושת תסכול כתוצאה מהפער בין יכולותיו ורצונותיו של הקשיש להמשיך בעבודתו ובין המציאות הכופה עליו פרישה ממעגל התעסוקה, לעיתים בניגוד לרצונו ולמידת מוכנותו לפרוש.
אריקסון, שהיה תלמידו וממשיכו של פרויד, התייחס בכתיבתו להיבטים הפסיכולוגים והרגשיים העוברים על האדם בגיל הזיקנה, ובדרך כלל לאחר הפרישה. הוא מציג תיאוריה שלבית התפתחותית, כשבכל שלב מתמודד האדם עם משבר או קונפליקט ייחודי לאותו שלב. במידה והמשבר מעובד באופן חיובי ובונה, האדם מסגל לעצמו "פונקצית אגו", שהנו רכיב אישיותי חשוב מאוד בהתפתחות, שמסייע בהתמודדות עם הקונפליקט ועם המשבר שטומנת בחובה כל תקופה בחיי האדם.
בגיל הזיקנה הקונפליקט המרכזי מתמקד בהרגשת שלמות לעומת תחושת ייאוש. השלמות נוצרת כאשר האדם משלים ומקבל את היותו זקן, את העובדה כי מספר השנים שנותרו לו לחיות הוא מצומצם, הוא מסוגל להתבונן בחייו בהרגשת סיפוק ונחת, ללא מרירות וחרטה ובמילותיו של אריקסון " זאת קבלת מעגל-החיים האחד והיחיד של עצמי כדבר החייב להיות ואשר מן ההכרח כי לא יהיו לו תחליפים..." ( אריקסון "ילדות וחברה", 1960; עמ' 195). השלמות נוצרת גם לאור פתרון אדפטיבי של קונפליקטים ומשברים קודמים בהתפתחות ובהסתמך על "כוחות האגו" של האדם.
לעומת זאת, מי שאינו מצליח במימוש המשימה ההתפתחותית בשלב זה, חש מרירות, עוינות, מרגיש שחייו בוזבזו לריק ומאוכזב מעצמו, מחייו ומסביבתו. האדם מרגיש שלא הספיק לממש את תכניותיו והזמן מתקצר והולך; הוא מתקשה להשלים עם מותו המתקרב, עד כדי נסיגה לתגובות והתנהגויות ילדותיות, תלותיות, המביאות לרגשות ייאוש ודיכאון ובמילותיו של אריקסון " הייאוש מביע את ההרגשה כי הזמן קצר, קצר מדי עבור ניסיון לפתוח בחיים חדשים ולבחון דרכים אחרות אל השלמות. ובחילה מחפה על הייאוש..." (אריקסון, 1960; עמ' 195).
הספרות המקצועית מקדישה תשומת לב מיוחדת למספר משתנים פסיכולוגיים שמשמעותם רבה מאוד בגיל הזיקנה, והיא משפיעה בפועל על חייו של הקשיש: בדידות, בידוד חברתי, בריאות נפשית, דיכאון, יחסים משפחתיים וחשיבותם הרבה של יחסים חברתיים וקשרים בין-אישיים.
בדידות ובידוד חברתי הנן שתי חוויות מרכזיות בעולמם של חלק מהקשישים. בידוד חברתי משמעו לקיים מספר מועט של מגעים עם חברי משפחה וחברים; לעומת זאת, בדידות, הנה חוויה סובייקטיבית, ומשמעותה לחוש בהרגשה הלא נעימה, של העדר או אובדן של יחסים.
בריאות נפשית בזקנה מוגדרת כיכולת של האדם להתמודד עם תהליכי ההזדקנות בסביבה המשתנה. הבריאות הנפשית בתקופה זו נבחנת על פי מספר מרכיבים הכוללים: 1) יכולת שליטה בבעיות החיים; 2) התאמה בין רמת השאיפות של הקשיש לבין הישגיו; 3) הפקת הנאה מפעילויות, סיפוק ושביעות רצון של הקשיש מחייו; 4) ראייה אופטימית; 5) קיומה או העדרה של מחלה נפשית, או ליקויים ומגבלות בהתנהגות; 6) קירבה מסוימת לאדם משמעותי.
אובדנות ודיכאון שכיחים אצל קשישים יותר מבכל קבוצת גיל אחרת, ומופיעים יותר אצל גברים, ויותר אצל אלו החיים במוסדות.  ההערכה היא שאובדנות אצל קשישים הנה על רקע דיכאון ועל רקע אובדנים ופחדים ממחלות ומהידרדרות במצבם הגופני.
ממחקרים שנעשו בשנים האחרונות, מצאו שסימפטומים של דיכאון היו שכיחים במיוחד בקבוצת הגילאים 75-84 יותר מאשר בגילאי 65-74. הבדלים אלו לא היו קשורים למגדר אלא רק לעלייה בתחלואה עם הגיל וכן ליכולות המצטמצמות ולבדידות.        
לאור ממצאים אלו והידע הטיפולי שנצבר עם השנים, עולה החשיבות והמשמעות המכרעת של התמיכה המשפחתית והחברתית מצד חברים וקשישים/ות אחרים. תמיכה ותחושת השתייכות זו, היא בעלת חשיבות רבה לאיכות חייהם של הקשישים שכן היא מסייעת  בהתמודדות עם מצבי משבר, דחק וכן עם בעיות בריאותיות, רגשיות וחברתיות האופייניות להזדקנות. חשיבות  מערכת התמיכה בגיל זה עולה במיוחד לאור האובדנים מצד אחד, וכן לאור ההידלדלות בתמיכה מצד המשפחה ופרידה מחברים.
יחסים בין-אישיים עם קשישים/ות נוספים, יחסים עם בני או בנות זוג ועם הילדים נמצאו במחקרים כמקור החשוב ביותר לתחושת משמעות בגילאי הזקנה. על כן עולה החשיבות של בניית רשת של תמיכה חברתית, השתייכות ומציאת משמעות אישית להמשך החיים, תוך התבוננות על התהליך שהאדם עובר, התמודדות עם האובדנים וחיזוק הכוחות הנפשיים הפנימיים יחד עם אחרים בקבוצת הגיל שמתמודדים עם שינויים ומעברים דומים.

עמירן ולדמן – פסיכותרפיסט, מטפל זוגי ומשפחתי מוסמך ועו"ס קליני. עוסק בטיפול פרטני, זוגי וקבוצתי. מטפל בקליניקה פרטית, ת"א, ובמרכז "עמך" לתמיכה נפשית בניצולי שואה ובני דורות ההמשך בת"א.   ami51@biu.013.net.il

יום שישי, 8 באוגוסט 2014

הפסיכולוגיה של חאלד משעל וביבי נתניהו: איך יוצאים מזה?

שישי בערב, המאבק נמשך לאחר שהפסקת האש לא הוארכה. אני צופה ברכבת הפוליטיקאים והפרשנים ותוהה. מה לעזאזל קורה פה? יכול להיות שמשעל וביבי צריכים טיפול פסיכולוגי?

אתחיל: נפרדת פעם רע? רבת עם שכן או בעל דירה? תבעת מישהו בבית משפט לתביעות קטנות? התגרשת? אני בטוח שהתנסית במצב המנטלי של קונפליקט חריף. במצב כזה, אתה תופס צד ומתמקם מול צד שני, שתופס צד ומתמקם מולך. בין שני הצדדים נוצרת מובחנות ברורה, מתפתח חשד ועוינות ארסיים, תוקפנות ולעתים שנאה. הצד השני הופך לקבוצה, ללא אינדיבידואליות שמחייבת התייחסות אישית, הצד השני הופך ל'הם". למתבונן מן הצד, המצב לא נראה רציונלי במיוחד. אם יש מוצר שעליו נאבקים ומתחרים שני הצדדים, הרי הוא כניעת האחר. יש בנו דחף עמוק, אנושי ואימפולסיבי, לראות את האויב שלנו מובס, מושפל, מתחרט ואולי אפילו מחפש את מחילתנו. שם, אחרי שהובס, אנחנו מוכנים אפילו לסלוח לאויב שלנו. אנחנו רוצים שהצד השני יבין ויפנים איזו 'אמת' שהוא ממאן לקבל.

בדיוק שם אנחנו נמצאים הערב. מביך לחשוב על זה ככה, ויותר מכך כואב, כי אנשים משני הצדדים משלמים מחירים בלתי הפיכים. אבל האמת היא ששם אנחנו נמצאים. אנחנו והחמאס מתנהלים כמו זוג שנפרד ונאבק על אחרון הפריטים המחולקים. 'ניצחון תודעתי', זה מה שרוצים הצדדים בסיטואציה שלנו.  
אז אני שואל: האם יש למישהו באמת ספק שצה"ל חזק יותר מחמאס? האם יש למישהו ספק שחמאס ייאבק עד הפגז האחרון כדי לספר לעצמו שהשיג משהו? האם יש סיכוי שנתעלה על עצמנו ונוכל ללכת מעבר לכבוד ולצרכי האגו של שני הצדדים? האם יש סיכוי שניזום מענה הגיוני שיוודא ביטחון מוחץ ולא ניצחון? הרי יש לנו פה אסקלציה של עלבון הדדי מתמשך. בשפה הטיפולית אנחנו קוראים לזה 'מירורינג ממאיר': אתה מזהה בצד השני את החלקים שאתה הכי שונא בעצמך ונאבק בו בתהליך שמביא להתדרדרות הדדית.  אז אבי דיכטר, עם ה"ע" של ה"עזה", רוני דניאל שנשמע כמו חייל מורעל וכמובן הפוליטיקאים שמדברים גבוהות: תביאו פסיכולוג טוב שיסביר לכם מה זו דינמיקה של מאבק בין קבוצות, מה זו תחרות על קרבנות ואיך עושים דיאלוג בזמן שהיצרים בוערים. יש לי המלצות לכמה מומחים רלוונטיים.
אז מה אתם מציעים? רשמו תגובות למטה, אפשר גם בעילום שם.
איתן 

  

יום שישי, 11 ביולי 2014

קצת אינטגריטי מקצועי?

הבוקר צלצל אצלי הטלפון יותר מפעמיים: בעקבות המצב, ערוצי טלוויזיה מזמינים אותי להתראיין אצלם כפסיכולוג שעסק כמה שנים בטראומה. זה מאוד מחמיא אבל סירבתי בנימוס. למה? כי יש פה סתירה בסיסית ביושרה הפנימית שלי, סתירה ערכית שלא ניתן ליישב אותה: 
עשרות מחקרים קליניים מראים בבהירות שחשיפת יתר לתקשורת בזמן עימות בטחוני גורמת לעלייה ישירה בחרדה ותורמת להתפתחות PTSD בקרב הצופים. עכשיו אני שואל אתכם: איך מרשה לעצמו פסיכיאטר לשבת באולפן חדשות, להצית את החרדה של הצופים (עם טיפים ועצות של פסיכולוגיה בגרוש) ולתרום ביודעין לפגיעה בנפשותיהם של אותם צופים להם הוא מתיימר לעזור????
מילא, פרופ' מולי להד ודר' מיקי דורון, אנשי מקצוע תותחים שצברו ניסיון עצום בעבודה עם טראומה בארץ ובעולם, אבל לשידור עולים גם כל מיני פסיכיאטרים תאבי יח"צ, שאין להן דבר וחצי דבר בעבודה קלינית עם פסיכו-טראומה. עזבו אותנו, באמא שלכם, אתם מביישים לי את המקצוע. 
ועכשיו לחדשות: בואו נזכור שאותם ברוני תקשורת שמציתים אצלנו את הרגשות הכי ארכאיים עם 'האח הגדול' אחראים גם לאותה סאגת חירום תקשורתית מסביב לשעון. ולמי שיש ספק, המניע הוא אותו מניע: רייטינג ומאבק עם ערוצים אחרים. הערוצים לא משדרים מסביב לשעון מתוך עניין בשלום הציבורי,  אחרת הם היו עולים לאוויר עם חדשות פעם בשעה. האמת היא שהם קובעים את האג'נדה ומכתיבים אותה, ובכך ומעצימים את כדור השלג של החרדה באופן שקשה לתאר. בעשותם כך, הם משרתים פסיכולוגית את אויבינו, שנשענים על טרור. אותו טרור נשען מעצם הגדרתו על ייצור חרדה ללא פרופורציה.  
ולכם חברים יקרים, ישראלים טובים, זו לא עונה חדשה של Breaking Bad... זאת מלחמה קטנה שאנחנו עוברים פעם בשנה שנתיים. לכו כמוני לעניינים שלכם, תשטפו את האוטו, תנוחו, תקראו עיתון, אל תיצמדו לטלוויזיה. סה"כ כולנו מבינים כמה עובדות פשוטות: 1. ישראל לא בסכנה קיומית כתוצאה מהסבב הזה   2. זה יסתיים בעוד כמה ימים בהסכמות מדיניות   3. החשיפה שלכם לטלוויזיה לא עוזרת לכם או לכוחותינו לנצח ולחזור הביתה.
שבת שלום
איתן טמיר
Google

יום רביעי, 9 ביולי 2014

אמהות מהדרום עוזרות לאמהות להתמודד עם לחץ וחרדה - צוק איתן

אמא יקרה,
עבור עשרות אלפי אמהות בישראל, המצב הביטחוני שנוצר ב'צוק איתן' חדש לחלוטין. הילדים מתמודדים עם לחץ פסיכולוגי, בזמן החופש הגדול, ונדרשות מיומנויות שאפילו לנו כפסיכולוגים קשה להעביר אותן נכון. 
המחקרים מראים שבעיתות חירום, דווקא אנשים מנוסים, שאינם פסיכולוגים, עשויים להגיש סיוע פסיכולוגי הרבה יותר יעיל לאוכלוסיה שחווה לחץ וחרדה.  
זו ההזדמנות שלך לכתוב טיפ אנונימי, לשאת עצה ולעזור מתוך הניסיון שצברת בדרך !



מוזמנות לכתוב למטה ב'תגובות' !



צוות מכון טמיר ת"א והקליניקות העמיתות שלנו ברחבי הארץ


- פעילות זו נעשית כתרומה לקהילה -
Google

מבצע צוק איתן: סיוע נפשי בסקייפ חינם ע"י פסיכולוגים - מכון טמיר

שלום לכולם,

החלטנו להתגייס ולתת את המיטב שלנו לציבור המתמודד עם ההשלכות הנפשיות של מבצע "צוק איתן". מחקרים שהתפרסמו בעשור האחרון מתארים באופן ברור את היעילות של שיחות ייעוץ טלפוניות ושיחות סקייפ, להתמודדות יעילה בזמן משבר בטחוני.

השיטה הטיפולית עליה נשענים פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים ממכון טמיר ת"א ומהקליניקות העמיתות שלנו ברחבי הארץ. בשיחות אלה, היא שיטת CBT- טיפול קוגניטיבי התנהגותי. שיטת CBT מציעה כלים יישומיים להתמודדות עם לחץ וחרדה, לילדים ולמבוגרים כאחד, והיא נמצאה יעילה ועובדת תוך פרק זמן קצר.
שיחות הסקייפ שיגישו הפסיכולוגים של מכון טמיר היום ועד סוף המבצע, הן בשיטת CBT, ומטרתן לקיים התערבות מהירה שבמהלכה יוקנו כלים, יינתן ייעץ מקצועי להתמודדות נכונה ויוצעו דרכים להטמיע את הכלים הללו עד לסיום המבצע.

אנו מקווים שנוכל לתרום את תרומתנו הצנועה ומקווים שהמבצע יסתיים במהירה ובשלום.
מצפים לכם, ונשמח לקרוא מה דעתכם למטה ב'תגובות' לפוסט. 
צוות מכון טמיר 

כיתבו לנו וניצור עמכם קשר בשעות הקרובות, או התקשרו: 1-800-509-809
Google

יום חמישי, 3 ביולי 2014

הפסיכולוגיה של הנקמה - עין תחת עין ושן תחת שן

הפסיכולוגיה של הנקמה - עין תחת עין, שן תחת שן.  תחשבו על זה ותגיבו בכנות: יש אדם שאתם מפנטזים לנקום בו? קרה שראיתם בדמיונכם איך תתבצע הנקמה? או אולי יותר מכך, יצא לכם לממש בחייכם משאלת נקמה כלפי אובייקט שפגע בכם? יש מצב שאתם מתכננים לנקום במישהו ומחזיקים בפנים את המשאלה ותכנונה לפרטים?
זה אנושי בלבד. נקמה מתעוררת מתוך משאלה עמוקה לתיקון, תקווה להוציא לאור של צדק רגשי בעקבות התנהלות לא צודקת של אדם או ישות אחרים.


מרטין לותר קינג אמר פעם שמתוך מאבק שיש בו צרכי נקמה, כזה שמעלה את הנוסחה הקדומה של עין תחת עין, נותרים שני צדדים עיוורים. יתרה מכך, מחקרים עדכניים בפסיכולוגיה חברתית מלמדים על תוצאה פרדוקסלית שנובעת ממימוש הנקמה: נבדקים הראו שבמקום לחוש קתרזיס, הקלה רגשית חזקה ומשחררת, חווים הנוקמים שמימשו את ניקמתם סבל, לחץ וכאב נפשי נוספים.
בקליניקה פגשתי לא אחת מטופלים ששיתפו אותי במשאלות הנקם שלהם. יכולתי להזדהות עם המשאלה ברוב המקרים, כי יש בה גם תקווה לעתיד שוויוני יותר. אבל תמיד ניסיתי לבחון יחד עם המטופלים את ההשלכות של הוצאת מעשה הנקמה מן הכוח אל הפועל. משאלת נקמה מתבטאת לא רק בפגיעה באחרים באופן ישיר, אלא גם בפגיעה בעצמי ובכך להביא לפגיעה באחרים המשמעותיים שיצטרכו להתמודד עם האובדן או הפגיעה. מטופל סיפר לי פעם שבנו סובל מהצקות בכיתה, על ידי ילד אחר, בכיתה ה. המטופל התגנב ביום שישי אחד, לקראת סיום הלימודים, ארב לרגע המתאים וגנב את תיקו של הילד המציק. מבחינתו נעשה צדק.
הפעם הראשונה שאני זוכר את עצמי מפתח משאלת נקם הייתה בכיתה ג'. המורה חנה, אישה קשה, הענישה אותי ועוד שני חברים על כך שלא הכנו שיעורי בית. אני זוכר שחשתי מושפל, גם כי היא צעקה עלי וגם כי הייתה סיבה מוצדקת לכך שלא עמדתי במטלה. משאלת הנקמה שפיתחתי הייתה להגישה קרה מאוד: לגדול קודם, ללמוד הוראה, לחפש את הנכד או הנכדה של חנה, להשתלב כמורה בבית הספר שילמדו בו ולפגוע בהם רגשית. זה הלך איתי בראש המון זמן.
הלוואי שהנער ממזרח ירושלים לא נרצח על ידי ישראלים תאבי נקם. לו יהי. הוא הרי ילד, כמו הילדים שלנו שהלכו לאבדון ונקברו על ידי מדינה שלמה וכאובה. גם הנער הירושלמי שנרצח, נראה מחויך, מתחבר לדת שלו, בטח היה עסוק בסוגיות של בני נוער. בטוח לא אשם בשום דבר פוליטי.  ובכל מקרה, אם נלך מעבר לזעם שמעורר הקונפליקט המדמם שלנו, זה לא באמת משנה מדוע הוא נרצח, זה פשוט כואב שהוא נרצח, לא פחות ממה שכואב על רצח ילדינו. 
Google

Google

Thoughts of revenge
Rated 5/5 based on
1 reviews

Thoughts of revenge

<>Individual psychotherapy
(טיפול פסיכולוגי
פרטני
/> <>Individual psychotherapy

די כבר עם חרדת הנהיגה הזאת !

למה את צריכה לשלם את המחירים של חרדת נהיגה? השאלה מופנית בלשון נקבה, שכן רוב הסובלים מחרדת נהיגה, הן נשים. חרדת נהיגה היא פחד לנהוג שכרוך בהמנעות (בין הימנעות מלאה מנהיגה לבין נהיגה בתנאים מגבילים). נהיגה היא חוויה נעימה  עבור רוב האנשים, יתכן שגם עבורך. משהו קרה שם לאורך הדרך, שגרם לנסיגה, לפחד מהפחד, שבעקבותיו הנהיגה הפכה לאתגר מתיש ומעמיס מבחינה נפשית.
האמת היא שבטיפול פסיכולוגי פגשתי לא אחת אנשים שמגדירים את עצמם כ'חולי הגה', אבל חרדים מפני נהיגה, על כביש מהיר למשל. לפני זמן מה ראיתי גבר, מה שנקרא 'גבר גבר', שהצליח לעבור את מחסום הבושה ולפנות לקבלת עזרה טיפולית. עבורו, זו חולשה שפשוט אי אפשר להתגבר עליה. הוא ניסה כל דרך בעצמו, ואינו מצליח להתגבר לבד על החרדה (כזו היא חרדה- אילו יכולנו להתמודד עמה בעצמנו ובקלות, היא לא היתה חרדה...).
טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT מראה תוצאות יפות, מרשימות ומוכחות להפחתה דרמטית של חרדת נהיגה.
אם תמצאו את המטפל הנכון, זה יכול להסתיים בפרק זמן קצר, בלי הרבה עלויות, ותוכלו לחזור לנהיגה ולהנאה ממנה. אנחנו כאן כדי להתייעץ ולעזור, גם בהגעה לטיפול פסיכולוגי ציבורי.

Google


טיפול בחרדת נהיגה
Rated 5/5 based on
1 reviews

Fear of traveling in vehicles

<>CBT Cognitive and behavioral therapy
(טיפול קוגניטיבי
התנהגותי
/> <>CBT

יום שני, 30 ביוני 2014

על ההכחשה: רצח שלושת הנערים והכאב הלאומי הבלתי נסבל

הבלוג הזה הוא על טיפול פסיכולוגי ממוקד. התכוונתי להתחיל לכתוב בו על נושא שונה לגמרי, על טיפול פסיכולוגי לפי גישתו של מאן, אבל המציאות טפחה על פני והפילה אותי ארצה: שלושת הנערים החטופים נמצאו מתים ליד חברון.
עברו 18 ימים מאז החטיפה. הנפש של כל ישראלי נהתה אחר מידע, והתחושה שיש תקווה עוררה מחדש את ההנאה מהמונדיאל בברזיל. כבר בערב הראשון נלחשה לאוזניי ההשערה שהם נרצחו באותו היום. אבל אני, כמו רבים אחרים, לא מוכנים לקבל השערות כאלה ולבדוק אותן מול המציאות. הנפש שלי, כיהודי וישראלי, לא אפשרה למחשבה הפסימית לחדור לתודעה. יותר מהכל, לא ניתן לחשוב על בני נוער, ילדים טובים ומקסימים, שנרצחים בדם קר על ידי אנשים זרים שאינם מכירים אותם. ההגיון, המחשבה והמערכת הרגשית, לא מסוגלים לשאת הבנה כזו ולהחזיקה כאפשרות מציאותית.
אני זוכר את הפעם הראשונה שירו עלי. שירתתי ב'גולני', שנת 1992. הגדוד עבר לחברון, לחלחול, אותה שכונה שלידה נרצחו הנערים 22 שנה אחרי. ליוותי נהג משאית שהובילה מכולות עם ציוד והיה בזה משנו נעים וכיפי, אזרח מבוגר ואני בקבינה, מנסים למצוא נושא לשיחה. בערך באזור אלון מורה שמענו צרור יריות ומייד אחרי כמה מכות רועשות שהגיעו מאיזור המכולות. הבנו שמדובר בירי, המשכנו לנסוע מהר ודיווחנו. במושגים של היחסים בין צה"ל לחברון, האירוע הזה שולי לחלוטין. במושגים שלי כילד בן 19 זה היה שערורייתי ובלתי נתפס. הבנתי שיש קונפליקט, הבנתי שאני מייצג צד אחד שלו, הבנתי שנשפך הרבה דם לאורך הדרך. מה שלא יכולתי לתפוס זה את העובדה שאדם שאינני מכיר, תושב האזור, אחז בנשק וניסה להרוג אותי. לא נרדמתי באותו לילה. הרהרתי בדברים, יש פער עצום בין לדעת את העובדות ולהכירן כנתונים תודעתיים, לבין הפנמה רגשית שלהם הרמה האישית, שלי, איתן. למה שמישהו ירצה להרוג אותי? למה?
הנפש נעזרת במנגנוני הגנה פרימיטיביים, כמו הכחשה, כדי ליצור אשליה של מוגנות, אשליית בטחון שאינה קשורה כהוא זה למציאות האובייקטיבית. בערך בגיל 5-6 אנחנו עסוקים כילדים בהפנמת מושג המוות, הסופיות המוחלטת של החיים, יש עבודה סביב הנושא הזה, אני רואה את זה עם ילדיי. אחר כך הנפש מתפשרת, דרך אמונה דתית, דרך הדחקה ודרך הכחשה. למעשה, המנגנונים הללו הם פונקציונליים לתפקוד נפשי. אלמלא הייתה הנפש נעזרת בהם, היינו סובלים מהתקפי חרדה בלתי פוסקים. למעשה, מבוגרים שבאים לטיפול פסיכולוגי ומתלוננים על חרדות, עסוקים לא מעט פעמים בסיכונים שכרוכים בסכנת מוות.
החל מגיל 30, כשהוסמכתי כפסיכולוג, עברתי לתפקיד מנחה של מודיעי נפגעים בצה"ל. כל מודיע נפגעים יודע שהתגובות הראשונות של המשפחה שמקבלת את הידיעה הקשה מכל, הן הכחשה חזקה. הביטוי החזק ביותר של הכחשה הוא עילפון: אמא ששומעת על מות בנה, הפיכתו לחלל צה"ל, מתעלפת על סף הדלת. נפשה מכבה את השאלטר הגופני וכופה על הגוף 'לכבות את המנוע' ולדמום. הכאב הרגשי בלתי ניתן לעיכול. רק אחרי שהיא מתאוששת, עוברת האמא דרך ארוכה של עיכול המידע הבלתי נתפס והפיכתו לעובדה מוגמרת.
גם אצל ילדים ניתן לראות תגובות שדורשות הבנה וקשב מיוחדים. הנה דף מידע עם כמה טיפים להתמודדות של מבוגרים עם עיבוד ידיעת מוות אצל ילדים. 
אנחנו לא ערוכים להתמודד עם מוות. עובדה זו, המעוגנת כל כך בחיינו, מוכחשת היטב על ידי הנפש, כתהליך בריא ומאפשר חיות. בזמנים שאנו מאותגרים על ידי המציאות, כמו בפריצת הודעת החדשות באמצע משחק הכדורגל הערב, אנחנו מחפשים מעקה כדי להיאחז בו, כי החרדה הגדולה ביותר נפערת שוב מול נפשותינו.

Google

האם פסיכולוגים ומטופלים מחפשים זה את זה בגוגל?

האם מטופלים ומטפלים מחפשים זה את זה בגוגל? כן, ברור.  מסתבר שלתופעה זו, בה מטופלים מחפשים מידע באינטרנט על המט...