"סוד גיל הזהב" – לקבל את מה שכבר אין לי ... לגלות ולחיות יותר טוב עם מה שיש בתוכי...
טיפול נפשי בתקופת הזיקנה
פוסט אורח בבלוג, מאת: עמירן ולדמן
בתחילת המאה העשרים ואחת, קשישים מהווים כעשרה אחוזים מכלל האוכלוסייה.
במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים גדל שיעור הקשישים באוכלוסייה פי שלושה עקב הארכת תוחלת החיים בגיל המבוגר, בישראל ובעולם המערבי.
לשינוי זה יש השלכות פסיכולוגיות, חברתיות ופוליטיות בתחומי הבריאות, החברה, הכלכלה והמשפט. תקופת הזקנה כוללת עלייה בשיעור החולי והמוגבלות של הפרט, לצד פגיעות יתר של המערכות השונות בגוף. מאידך, הארכת תקופת ההזדקנות מחייבת את הגברת הפעילות ויצירת קשיים פסיכולוגיים בחיים של קשישים, ככל שגילם הולך ומתקדם.
הספרות רואה את תקופת הזקנה כשלב במחזור החיים ((Life cycle הכורך בחובו שינויים במישורי החיים השונים, ביניהם: שינויים פיזיולוגיים-בריאותיים, שינויים תעסוקתיים ותפקודיים, שינויים פסיכולוגיים-רגשיים, משפחתיים וחברתיים, הכוללים משברים ואובדנים שונים.
בשורות הבאות אנסה לתאר בקצרה את השינויים הרבים המאפיינים את השלב הזה בחיינו, את האתגרים ואת הקשיים שהם מציבים בפנינו:
השינויים הכרוכים בתהליך הפרישה ממעגל התעסוקה מלווים בירידה בהכנסה ובאובדן מקום עבודה, באובדן של מסגרת חברתית ותעסוקתית המביאה לעליה בזמן הפנוי העומד לרשות הקשיש. לעיתים מלווה תהליך זה במשבר הדורש הסתגלות מחדש וגיבוש זהות של גמלאי. שינוי זה מלווה לעיתים בפגיעה בסטטוס החברתי, בדימוי העצמי ובתחושת תסכול כתוצאה מהפער בין יכולותיו ורצונותיו של הקשיש להמשיך בעבודתו ובין המציאות הכופה עליו פרישה ממעגל התעסוקה, לעיתים בניגוד לרצונו ולמידת מוכנותו לפרוש.
אריקסון, שהיה תלמידו וממשיכו של פרויד, התייחס בכתיבתו להיבטים הפסיכולוגים והרגשיים העוברים על האדם בגיל הזיקנה, ובדרך כלל לאחר הפרישה. הוא מציג תיאוריה שלבית התפתחותית, כשבכל שלב מתמודד האדם עם משבר או קונפליקט ייחודי לאותו שלב. במידה והמשבר מעובד באופן חיובי ובונה, האדם מסגל לעצמו "פונקצית אגו", שהנו רכיב אישיותי חשוב מאוד בהתפתחות, שמסייע בהתמודדות עם הקונפליקט ועם המשבר שטומנת בחובה כל תקופה בחיי האדם.
בגיל הזיקנה הקונפליקט המרכזי מתמקד בהרגשת שלמות לעומת תחושת ייאוש. השלמות נוצרת כאשר האדם משלים ומקבל את היותו זקן, את העובדה כי מספר השנים שנותרו לו לחיות הוא מצומצם, הוא מסוגל להתבונן בחייו בהרגשת סיפוק ונחת, ללא מרירות וחרטה ובמילותיו של אריקסון " זאת קבלת מעגל-החיים האחד והיחיד של עצמי כדבר החייב להיות ואשר מן ההכרח כי לא יהיו לו תחליפים..." ( אריקסון "ילדות וחברה", 1960; עמ' 195). השלמות נוצרת גם לאור פתרון אדפטיבי של קונפליקטים ומשברים קודמים בהתפתחות ובהסתמך על "כוחות האגו" של האדם.
לעומת זאת, מי שאינו מצליח במימוש המשימה ההתפתחותית בשלב זה, חש מרירות, עוינות, מרגיש שחייו בוזבזו לריק ומאוכזב מעצמו, מחייו ומסביבתו. האדם מרגיש שלא הספיק לממש את תכניותיו והזמן מתקצר והולך; הוא מתקשה להשלים עם מותו המתקרב, עד כדי נסיגה לתגובות והתנהגויות ילדותיות, תלותיות, המביאות לרגשות ייאוש ודיכאון ובמילותיו של אריקסון " הייאוש מביע את ההרגשה כי הזמן קצר, קצר מדי עבור ניסיון לפתוח בחיים חדשים ולבחון דרכים אחרות אל השלמות. ובחילה מחפה על הייאוש..." (אריקסון, 1960; עמ' 195).
הספרות המקצועית מקדישה תשומת לב מיוחדת למספר משתנים פסיכולוגיים שמשמעותם רבה מאוד בגיל הזיקנה, והיא משפיעה בפועל על חייו של הקשיש: בדידות, בידוד חברתי, בריאות נפשית, דיכאון, יחסים משפחתיים וחשיבותם הרבה של יחסים חברתיים וקשרים בין-אישיים.
בדידות ובידוד חברתי הנן שתי חוויות מרכזיות בעולמם של חלק מהקשישים. בידוד חברתי משמעו לקיים מספר מועט של מגעים עם חברי משפחה וחברים; לעומת זאת, בדידות, הנה חוויה סובייקטיבית, ומשמעותה לחוש בהרגשה הלא נעימה, של העדר או אובדן של יחסים.
בריאות נפשית בזקנה מוגדרת כיכולת של האדם להתמודד עם תהליכי ההזדקנות בסביבה המשתנה. הבריאות הנפשית בתקופה זו נבחנת על פי מספר מרכיבים הכוללים: 1) יכולת שליטה בבעיות החיים; 2) התאמה בין רמת השאיפות של הקשיש לבין הישגיו; 3) הפקת הנאה מפעילויות, סיפוק ושביעות רצון של הקשיש מחייו; 4) ראייה אופטימית; 5) קיומה או העדרה של מחלה נפשית, או ליקויים ומגבלות בהתנהגות; 6) קירבה מסוימת לאדם משמעותי.
אובדנות ודיכאון שכיחים אצל קשישים יותר מבכל קבוצת גיל אחרת, ומופיעים יותר אצל גברים, ויותר אצל אלו החיים במוסדות. ההערכה היא שאובדנות אצל קשישים הנה על רקע דיכאון ועל רקע אובדנים ופחדים ממחלות ומהידרדרות במצבם הגופני.
ממחקרים שנעשו בשנים האחרונות, מצאו שסימפטומים של דיכאון היו שכיחים במיוחד בקבוצת הגילאים 75-84 יותר מאשר בגילאי 65-74. הבדלים אלו לא היו קשורים למגדר אלא רק לעלייה בתחלואה עם הגיל וכן ליכולות המצטמצמות ולבדידות.
לאור ממצאים אלו והידע הטיפולי שנצבר עם השנים, עולה החשיבות והמשמעות המכרעת של התמיכה המשפחתית והחברתית מצד חברים וקשישים/ות אחרים. תמיכה ותחושת השתייכות זו, היא בעלת חשיבות רבה לאיכות חייהם של הקשישים שכן היא מסייעת בהתמודדות עם מצבי משבר, דחק וכן עם בעיות בריאותיות, רגשיות וחברתיות האופייניות להזדקנות. חשיבות מערכת התמיכה בגיל זה עולה במיוחד לאור האובדנים מצד אחד, וכן לאור ההידלדלות בתמיכה מצד המשפחה ופרידה מחברים.
יחסים בין-אישיים עם קשישים/ות נוספים, יחסים עם בני או בנות זוג ועם הילדים נמצאו במחקרים כמקור החשוב ביותר לתחושת משמעות בגילאי הזקנה. על כן עולה החשיבות של בניית רשת של תמיכה חברתית, השתייכות ומציאת משמעות אישית להמשך החיים, תוך התבוננות על התהליך שהאדם עובר, התמודדות עם האובדנים וחיזוק הכוחות הנפשיים הפנימיים יחד עם אחרים בקבוצת הגיל שמתמודדים עם שינויים ומעברים דומים.
עמירן ולדמן – פסיכותרפיסט, מטפל זוגי ומשפחתי מוסמך ועו"ס קליני. עוסק בטיפול פרטני, זוגי וקבוצתי. מטפל בקליניקה פרטית, ת"א, ובמרכז "עמך" לתמיכה נפשית בניצולי שואה ובני דורות ההמשך בת"א. ami51@biu.013.net.il
